אחרית הימים והעת החדשה, מביאים עמם הרבה פרידות והפרדות.
הפרידה הראשונה, הייתה בתקופת הקורונה.
פרידה, בין מי שהיה מספיק אמיץ לקחת את “הגלולה האדומה” ולהתעורר לאמת הבלתי מתפשרת אודות עולם השקר (בו אנו חיים מזה מאות שנים); לבין מי שבחר לקחת את “הגלולה הכחולה” ולהמשיך לישון, בעולם של מציאות מדומה.
לקחת או לא לקחת את “הגלולה האדומה”; או: לקחת או לא לקחת את הזריקה? זאת הייתה השאלה.
התשובה, שכל אחד בחר לתת לשאלה הזו, הובילה להפרדה הראשונה בקרב האנושות.
אי אפשר היה להתערב ולנסות להשפיע על אף אדם לבחור אחרת (רבים ניסו לעשות זאת ולרוב בחוסר הצלחה…) כי, “להתעורר או לא להתעורר?” זו שאלה שכל אדם נדרש לענות עליה, מתוך שימוש בזכות הבחירה החופשית, שניתנה לכולנו.
ההפרדה הזו – בין מי שבחר לצאת מן המטריקס לבין מי שבחר להישאר בו – יצרה מציאות, בה בני משפחה וחברים, אולי ממשיכים לחלוק את אותו בית או את אותו מרחב פיזי – אך בפנימיות שלהם, הם כבר חיים במציאויות נפרדות. ביקומים מקבילים.
הם אולי מדברים את אותה השפה, אבל הם כבר לא מבינים איש את אשתו, אח את אחותו, אמא את בנה, אישה את רעותה.
אולם קירות כלא המטריקס, בנויים בצורה הרבה יותר מתוחכמת, ממה שרוב אלה שבחרו לקחת את “הגלולה האדומה”, מדמיינים לעצמם.
שכן, גם מי שהצליח להתעורר ולגלות, שהוא למעשה חי בכלא ממסדי (ולכן ינסה בכל כוחו להתמרד נגדו), לרוב לא יצליח לגלות את הכלא האמיתי והשמור ביותר של המטריקס, בו הוא עדיין כלוא:
הכלא של הרוח שלו!
אדם כזה, אולי ידבר על “הנדסת תודעה” ועל הצורך “לשחרר את התודעה”, אבל הוא אינו מודע לכך שלמעשה יש לכולנו שלוש תודעות: תודעה אינטלקטואלית, תודעה רגשית ותודעה רוחנית.
הוא “חושב” ו”מרגיש” וסבור שזה מה שהופך אותו לאנושי; אבל הוא כבר איבד את היכולת לשמוע את קול הרוח שהיא האינטואיציה. ורק היא יכולה להפוך אותו לאדם חי, במלוא מובן המילה.
הרוח משותקת. הרוח מושתקת.
והמצב הזה, כבר נמשך אלפי שנים…
מאז שאדם וחווה התפתו לנחש ואכלו מעץ הדעת, איבדנו את הקשר עם הרוח שלנו (דרך אגב, סיפור גן עדן אינו סיפור היסטורי, אלא קוד להבנת הטרגדיה של האנושות כולה).
אנחנו חיים – או יותר נכון שורדים – אך ורק עם תודעת חומר, של אינטלקט ורגשות (שלפעמים מתחזים ומציגים את עצמם כקול הרוח!).
אנחנו מסוגלים לתפוס רק את העולם הארצי ולא יכולים לתפוס מה שמעבר לזמן ולמרחב.
איבדנו את הקשר עם המולדת הרוחנית שלנו – עם גן עדן – ובכלל שכחנו שעולם החומר, אינו היעד והתכלית של חיינו, אלא הוא רק בית ספר להתפתחות הרוח!
החלפנו את הקשר עם אלוהים, בדת ממסדית.
לכן, גם אם התעוררנו ולקחנו את “הגלולה האדומה” ומאז אנחנו נלחמים על בריאות ועל כסף מזומן (וחושבים שבכך אנחנו “לוחמי חופש ואור”), אנחנו עדיין לא חופשיים ואנחנו לא באור, כל עוד הרוח שלנו עדיין משותקת ומושתקת.
אפילו אם הרוח מצליחה לרגע, להשמיע קול זעקה, מבעד לקירות הכלא השמור ביותר של המטריקס – כלומר, מבעד לתודעות החומריות של האינטלקט והרגשות – סוכני המטריקס ימהרו לרשום לנו כדורים פסיכיאטריים נגד דכאון וחרדה, או ישלחו אותנו ל”חפירות” אין סופיות על ספת הפסיכולוג האינטלקטואל, או לסדנה של “ריגושים וחיבוקים”…
כך, הרוח שוב מושתקת ומשותקת. כי “התרופות” ו-“תהליכי הריפוי”, אולי עוזרים לנו “להרגיש טוב” (לפרק זמן מסוים), אך זה במחיר של מאסר עולם לרוח.
לכן, מי שבאמת רוצה לצאת מן המטריקס, חייב להבין שזה לא יקרה, אלא אם כן התודעה הרוחנית שלו, תצא לחופשי!
הוא לא ייצא לחופשי, אלא אם כן הוא יחליט – מתוך אומץ לב ומאמץ מתמיד – להיפרד. הפעם, הפרידה תתרחש בפנימיותו: הרוח שלו היא זו שתיפרד משליטת האינטלקט והרגשות.
להחליט לצאת ממצרים ולהשתחרר מהעבדות לפרעה – זה הצעד הראשון בדרך לחירות.
אבל רק מי שעובר את האימון במדבר ומחליף את התודעה הפנימית שלו מתודעת עבד (אינטלקט ורגשות), לתודעת בן חורין (רוח) – יכול באמת להיכנס בשערי הארץ המובטחת ולהיות לאדם חדש, שיבנה את העולם החדש.
מוכנים ללמוד איך לצאת מהמטריקס השמור ביותר וכיצד לשחרר את התודעה הרוחנית משליטת האינטלקט והרגשות?
הצטרפו אלינו לקורס !LET MY SPIRIT GO, כדי להיעשות באמת לאדם חדש, שיוכל לבנות את העולם החדש!