האג’נדה של לוציפר
חשיפת דרכי הפיתוי והשליטה באנושות
הירשמו עכשיו להרצאה הבאה:
09.08.2025 | מוצ"ש | 20:30 שעון ישראל
יש לכם שאלה לחגית?
ההזדמנות שלכם לשאול!
להרשמה לקבלת תזכורת ושליחת שאלה לחגית, מלאו את הטופס.
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו על מנת לקבל מייל תזכורת לפני ההרצאה והודעות על הרצאות נוספות. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.
להרשמה להרצאה הבאה: לחצו כאן
איך השתלט לוציפר על 99% מהאנושות מבלי שידעו זאת?
באילו פיתויים הוא משתמש ובאילו מלכודות הוא מפיל את בני האדם?
מי הם האנשים שמשתפים איתו פעולה?
ומדוע אלוהים לא פועל כדי לעצור אותו ואת הרוע שהוא זורע בעולם?
כדי להיפתח לתשובות לשאלות אלו, עלינו להבין דבר אחד:
אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה רוחנית, ואם לא נכיר בה ולא נדע מול מי אנחנו נלחמים – לא נוכל לנצח!
ההרצאה “האג’נדה של לוציפר” מנפצת את המיתוסים סביב דמותו של השטן, מטרותיו ודרכי הפעולה שלו, וחושפת את הכלי החזק ביותר לשעבוד האנושות, אליו היא כבולה מזה אלפי שנים.
ככל שיותר אנשים יחשפו לידע הזה, כך נוכל להוביל יחד לשינוי, בנקודת המפנה בה אנו נמצאים!
אתם מוזמנים לצפות בהרצאה שתחשוף אתכם לידע על דרכי התחבולות של החושך, ועל איך ניתן, כבר מעכשיו, להפסיק להזין את הרוע ולהשפיע על גורל האנושות.
לקריאת המאמר
הקדמה
פיתוח התודעה הרוחנית כדרך היחידה לחזור לגן עדן
ככל שהמציאות העולמית הופכת לקשה יותר – מלחמות, אסונות טבע, משברים כלכליים ועוד – המנגנון הרגשי של האדם, מחפש את מי להאשים.
אם נרצה לדייק, אז יהיה עלינו לומר שהתודעה הרגשית שלנו חווה את המציאות כבלתי נסבלת והתודעה האינטלקטואלית, מנסה למצוא את האשמים ו”להעמיד אותם לדין”.
שתי התודעות האלה, מהוות מנגנון אוטומטי, אשר מנהל את כל בני האדם – ללא הבדל דת, גזע ומין – לא רק במשברים גלובליים, אלא גם במשברים אישיים (“ההורים שלי אשמים“, “האקס שלי אשם” וכו).
מדוע זה כך?
כי בשעת משבר, האדם חווה חוסר אונים וזהו מצב שהוא מתקשה מאד להכיל. מסיבה זו, הוא מרגיש דחף עצום, לסדר לעצמו – מהר ככל האפשר! – את המציאות החיצונית והפנימית, אשר מאיימות להתפרק.
לכן, הוא משליך את הקושי שלו על גורם חיצוני ובכך הוא – לכאורה – מחזיר לעצמו את השליטה על חייו:
“עכשיו אני יודע מי מקור הבעיה ואני אלחם בו, עד שהוא ייכנע ואז הבעיה שלי תיפתר!”
בישראל, למשל, כולם מחפשים אשמים למלחמה:
חלק חושבים ש”האיראנים – וכל הערבים – אשמים!” (ו”ביבי המלך” יצילנו מידם).
חלק אחר חושב ש”ביבי אשם!” (כי הוא מנסה להתחמק מהמשפט והעונש הצפוי לו, באמצעות יצירת מלחמות אין סופיות).
הרבה מתעוררים חושבים ש”הסדר העולמי החדש אשם!” (וכמובן גם ביבי, כבובה המבצעת שלו).
אולם הַאֲשָׁמָה של גורם חיצוני בבעיות שלנו, רק יוצרת אשליה של ביטחון. אשליה כוזבת, שיש לנו איזושהי שליטה על המציאות והפתרון נמצא בידינו.
אולם, כיוון ששום משבר לא יכול להיפתר על ידי האשמה של גורם חיצוני, הוא רק ילך ויחריף ומי שימשיך להתעקש לחפש אשמים, מסתכן באובדן השפיות שלו ובהתרסקות מוחלטת.
לכן, המפתח ליציאה מהכאוס החיצוני והפנימי, הוא להתחיל להסתכל על המציאות מתוך התודעה הגבוהה שלנו, שהיא התודעה הרוחנית.
זוהי תודעה שאין מקורה במוח; היא אינה מתכלה בזמן המוות, אלא היא נצחית; ומקור החיבור שלה אל הגוף הפיזי שלנו הוא: מקלעת השמש.
ברגע שאנחנו נתחיל להכיר ולפתח את התודעה הרוחנית, נתחיל לקבל תשובות אחרות לחלוטין לשאלות שעולות בנו נוכח מצבו של העולם.
אז, גם תתגלה בפנינו הדרך לגאולה פרטית ולגאולת האנושות.
הדרך “הקצרה” – שהרגשות והאינטלקט דוחפים אליה – רק תאריך לנו את הדרך, עד אין קץ.
בעוד שהתחלת פיתוחה של תודעה רוחנית, אומנם תתגלה כדרך ארוכה, אך למעשה היא הדרך הקצרה ביותר: הדרך לחזור הביתה. לגן עדן.
פרק ראשון
לוציפר - השטן - הנחש: הפיתוי והשעבוד לאינטלקט
הבנת היחס הנכון בין הרוח, לאינטלקט ולרגשות, תלווה אותנו גם לאורך ההרצאה היום, אשר הנושא שלה הוא: לוציפר, או בשמו האחר – על פי המסורת העברית – השטן.
נוכח כל הרוע המתגלה בעולם, זהו נושא אשר מעסיק הרבה מאד אנשים, שכן הם מזהים את לוציפר-השטן, כמקור כל הרוע.
אולם למרות שהם לא באמת יכולים לומר מי הוא, עצם המחשבה עליו מעוררת מיד שאלות, הטורדות את מנוחתם של המחפשים הרציניים והן משוועות למענה:
האם ייתכן שלעולם יש שתי רשויות – של אל טוב ואל רע – כפי שמלמדת התפיסה הדתית הדואליסטית?
התפיסה הזאת כשלעצמה היא מאד מייאשת, כי בתוך תוכו, האדם מתקשה לקבל את העובדה, שנגזר עליו לחיות לנצח נצחים, בתוך מלחמה בין שני אלים (כאשר בפועל, נראה שדווקא “האל הרע”, הוא זה שמנצח…).
ואכן, תפיסה זאת אינה נכונה.
אבל אם התפיסה המונותאיסטית המאמינה באל אחד השולט בכל – כמו ביהדות, בנצרות ובאסלאם – היא הנכונה, אז למה אלוהים לא פועל כדי לעצור את כל הרוע שיש בעולם? למה אלוהים לא עוצר את השטן? למה הוא בכלל ברא אותו?
כדי להתחיל לענות על השאלות האלה, בואו ניזכר תחילה בסיפור על אדם וחווה שהתפתו על ידי הנחש – הלוא הוא לוציפר – לאכול מעץ הדעת וגורשו מגן עדן.
בסדרה: “סיפורי התורה כקודים להבנת המציאות”, מוסבר שסיפור זה אינו אלא קוד המתאר את החטא הקדמון. כלומר את ניתוק האדם מהתודעה הרוחנית וההשתעבדות לתודעה האינטלקטואלית, אשר אינה יכולה לתפוס דבר, מעבר לזמן ולמרחב.
תכל’ס מה זה אומר? זה אומר שאנחנו בחרנו, מתוך רצון חופשי, לצמצם את הקיום שלנו לעולם החומר. כלומר, למרוץ עכברים אינסופי, שבו כולנו רודפים אחרי הצלחה חומרית, אבל לעולם איננו מגיעים לסיפוק אמיתי.
אגב, המקור של הביטוי הזה, נובע מניסויים שנעשו על עכברים במעבדות, שבהם העכברים רצו על גלגל בכלוב. הם רצו ורצו על הגלגל והשקיעו מאמץ רב, אבל בפועל הם לא התקדמו, אלא נשארו באותו מקום בכלוב.
כן! גם אנחנו חיים בכלוב. בכלא. בתוך חומות המטריקס שאנחנו יצרנו לעצמנו!
אנחנו רצים ואצים, אבל הרוח שלנו כלואה ומדוכאת והיא לא מתקדמת לשום מקום.
כך נשכחה מאיתנו הידיעה שהעולם הזה, הוא רק בית ספר להתפתחות הרוח שלנו, אך לעולם לא המולדת שלנו – שהיא גן עדן – אליה היינו אמורים לחזור כרוחות בעלות מודעות.
נשכחה מאיתנו הידיעה, שאנחנו לא בעלי בית, אלא רק אורחים שהיו אמורים לרומם את הפלנטה בזכות כוחה היוצר של הרוח.
אולם, לא רק שהפכנו את עצמנו לבעלי בית, אלא שהרסנו את פלנטה ארץ במו ידינו! זאת, כי ברגע שהאינטלקט שולט ומטרת הקיום שלנו הופכת לארצית וחומרית בלבד – אזי אין מנוס ממלחמות אין קץ, שמטרתן היחידה היא השגת כוח ושליטה: במשאבי הטבע ובבני אדם אחרים.
אגב, המלחמות הגדולות, הן רק הביטוי המוחשי ביותר, של כל המלחמות הקטנות שכולנו מנהלים, כדי לזכות ביתרון ארצי וחומרי.
אנחנו ניצלנו לרעה את הזכות להיות אורחים, ומתוך גאווה בלתי נתפסת, אנחנו מתיימרים להיות שליטים של כוכב לכת, אשר למעשה שייך רק לבורא הכול יכול.
היום, שום דבר כבר אינו כפי שהיה אמור להיות.
הטבע נשאר במלוא יופיו, רק במקום שרגל אדם כמעט ולא דרכה בו והוא לא הספיק לבנות עליו את יצירותיו המכניות המכוערות.
אבל אפילו מקומות בודדים אלו, אינם יפים עוד, כפי שהיו לפני מיליוני שנים, בטרם חטא האדם בחטא הקדמון. מקומות אשר היו אמורים להיות יפים פי כמה וכמה, אם רוח האדם הייתה מביאה לידי ביטוי את היכולות שלה ומשתפת פעולה עם הישויות האלמנטליות, אשר תפקידן לשמור ולתחזק את הטבע.
אם נאמר זאת בקיצור: היום, בהעדר מודעות רוחנית, כל מה שאנחנו תופסים כיופי, אינו אלא אפס קצהו של יופי אמיתי.
אני רוצה לקחת אתכם, לכמה רגעים, אל העולם לפני החטא הקדמון (כפי שמתארת אותו רוזליס פון סאס בספרה “בני האדם הראשונים” בפרק “התדרדרות האנושות”. תיאור זה, מבוסס על היכולות העל חושיות של הסופרת הברזילאית, “להוריד קבצים” אודות ההיסטוריה האנושית):
…החיים לפני החטא הקדמון, היו חגיגה בלתי פוסקת עבור בני האדם.
האדמה הייתה שיקוף של גן עדן, חופשיה מכל רע. לא היה דבר אשר יכול היה להעכיר את ההרמוניה, האושר והיופי.
רק רצונו הקדוש של אלוהים, שלט בכל מקום בעולם ושום דבר לא הפריע לסדר בבריאה.
שלום, אמון ואושר שלטו בזמן הזה על פני האדמה.
תור הזהב הזה, נמשך בערך מיליון ושמונה מאות אלף שנים.
אולם, לפני בערך מיליון ומאתיים אלף שנים, האדם החל להפריע לאיזון המושלם של הבריאה ולפעול בניגוד לרצון האלוהים, כאשר הוא בחר להכפיף את עצמו לחלוטין לאינטלקט.
במקום להשתמש בו רק ככלי, הוא הציב אותו כ”אדון השולט”.
זה קרה כאשר לוציפר וכוחות העזר שלו, התקרבו בערמומיות לרוחות של הנשים – מכיוון שהיה קל יותר לכבוש אותן מאשר את הרוחות הגבריות – ופיתו אותן להתנתק מן הרוח.
אולם לוציפר רק היה יכול לפתות את בני האדם, אבל מעולם לא היה לו את הכוח לנתק אותם מהרוח שלהם ולהרחיק את המדריכים הרוחניים האמיתיים של בני האדם.
אלו הם אותם מדריכים הקשורים לאור ופועלים על האינטואיציה שבאה מהרוח, בעוד שההשפעות הלוציפריאניות, משפיעות רק על האינטלקט.
עם העליונות שהאדם נתן לאינטלקט, השתנו גם שני חלקי המוח, שהיו במקור בעלי גודל שווה. החלק המיועד לקליטת הרטטים של הרוח הוזנח ודוכא, עד שלבסוף נעשה מנוון לחלוטין. היום, חלק זה של המוח מכונה: “מוח קטן”.
החלק האחר של המוח – שנקרא המוח הקדמי – התפתח באופן מוגזם בשל פעילותו החד-צדדית. כך נוצר חוסר איזון שהפך במהלך הזמן, לרעה תורשתית – לחטא הקדמון.
שינוי זה, היה תחילתו של כל הרע על פני האדמה…
פלנטה ארץ הלכה ונעשתה חשוכה יותר ויותר ובני האדם התרחקו יותר ויותר מאלוהים ובמקום זאת החלו לעבוד את לוציפר. (זאת דרך פולחנים שונים – כגון פולחן הבעל והאשרה – אשר כללו אקסטזה מינית ופציעה עצמית ואשר דרכם הופנה הכוח של רוח האדם, להמשך התחזוקה של שלטון השטן באנושות).
פרק שני
המלאך שנפל
עתה נשאלת השאלה: מי הוא בכלל לוציפר ולמה מלכתחילה, אלוהים אפשר לו לפתות אותנו?
לוציפר, היה למעשה רב-מלאך או מלאך עליון (באנגלית: (Archangel ומשמעות שמו היא: “נושא אור” (כאמור, במסורת העברית שמו הוא ה”שטן” ומשמעותו היא “מתנגד” ותיכף נראה למי ולמה הוא בדיוק התנגד).
הוא לא היה מפלצתי ומכוער, כמו שרבים מדמיינים לעצמם, אלא מבין כל רבי- המלאכים – שמקורם בספירה האלוהית – הוא היה היפה והזוהר מכולם.
במקור, הוא נשלח אל עולם החומר כדי לעזור לבני האדם בהתפתחותם: להעניק להם את הכלי של האינטלקט, כך שיוכלו להביא לידי ביטוי מירבי, את היכולות של הרוח שלהם.
כלומר, האינטלקט כשלעצמו אינו דבר רע, כל עוד הוא משמש רק ככלי(למשל, כל יצירה אומנותית גבוהה – שהבסיס שלה הוא השראה מן הרוח – אינה יכולה לבוא לידי ביטוי ללא עזרתו של האינטלקט, כי צריך להעלות אותה על הכתב במילים, או בצלילים, או במשיכת מכחול).
ואכן, בהתחלה הכול התנהל כשורה.
לוציפר הביא לבני האדם את אורו ועזר להם להיות חכמים ומיומנים יותר ובכך גם למאושרים יותר בחייהם על פני האדמה.
אבל אז, לוציפר החל לפתח רצון עצמי המנוגד (שטן=מתנגד) לרצון אלוהים (ואנחנו עוד מעט נרחיב אודות הרצון העצמי שלנו – אותו פיתחנו בהשראת לוציפר – ובו אנחנו כה גאים, מבלי בכלל לקלוט, לאן הוא מוביל אותנו ומי עומד מאחוריו).
התעוררה בו גאווה על האור שהוא הביא, והתעורר בו רצון עצמי, לפתות את בני האדם ולגרום להם להעדיף את האור של האינטלקט, על פני האור של הרוח.
בתחילה זה לא היה נראה שהוא מורד ובוגד באלוהים, אלא שהוא רק יודע טוב יותר מאלוהים מה נכון: “האינטלקט יותר טוב מהרוח!”
אגב, גם כשבני ישראל עשו את עגל הזהב, זה לא היה מתוך רצון לבגוד באלוהים, אלא נבע מכך שהם חשבו שיש להם רעיון יותר טוב לעבודת אלוהים, מאשר זה שהביא משה.
גם יהודה איש קריות לא רצה בתחילה לבגוד בישוע, אלא רק חשב שהוא יודע טוב יותר ממנו, מה היא השליחות שלו.
הוא שאף להפוך את ישוע למנהיג פוליטי, בעוד שישוע היה אמור להביא רק גאולה רוחנית.
כשתוכניתו לא התקבלה, האהבה של יהודה איש קריות לישוע, התהפכה לשנאה והוא בגד בו.
אבל בואו נחזור ללוציפר.
לאט לאט לוציפר החל לחוש את עצמו כאלוהים והחלה להתפתח העקשנות בנוגע לצדקת דרכו.
כך, בעודו מפתה את בני האדם לכוח ולעושר חומרי, הוא גרם להם לעשות את רצונו.
תוך שימוש לרעה בכוח שהוענק לו, הוא הציג לראשונה את עיקרון הפיתוי לאינטלקט, במקום עיקרון האהבה האלוהית, אשר מכוון להתעלות רוחנית.
לוציפר סרב לחכות בסבלנות להבשלתו ההדרגתית של האדם ולהתחזקותו. הוא סרב להיות הגנן האוהב שהוא אמור היה להיות. גנן דואג, תומך ומטפל בצמחים שהופקדו ברשותו.
ואז, הוא החל לפתח שנאה תהומית ליצורים החלשים שנפלו כה בקלות למלכודת שהוא טמן להם, והוא החל לרצות בהשמדתם.
יתרה מכך, הוא חש בוז לשפלות ולאכזריות שהציגו הקורבנות שנפלו לעיקרון שלו. שכן הוא רק הביא את העיקרון השגוי, שהוא העדפת האינטלקט, אבל היו אלה בני האדם בלבד, אשר השתמשו בעיקרון זה ליצירת מעשי תועבה כה אכזריים.
דרך זאת, הם רק דרבנו עוד יותר את לוציפר להתייחס אליהם כאל יצורים שאינם ראויים לדבר, מלבד חורבן.
אז, לוציפר החל לפתח, בנוסף לעקשנות, גם נחישות להוכיח לאלוהים, שבני האדם אינם ראויים לאהבתו ולחסדו.
על מנת ליישם את העיקרון שלו, לוציפר היה חייב לעשות שימוש בכוחות העזר שלו, אשר למעשה יצרו את החושך.
כוחות עזר אלו מורכבים מישויות שונות – שהתחברו אל הכוח שלו בזמן ירידתו מהספירה האלוהית אל עולם החומר הגס – ועד לרוחות האדם על פני האדמה, אשר בחרו להפוך למשרתיו, בקרב האנושות.
כלומר, לאלו הממשיכים להפיץ את העיקרון השגוי ולהפיל במלכודת שלהם, כמעט את רוב האנושות.
למשרתים אלו, העניק לוציפר כוח עצום ועושר רב והם בתמורה, הכתירו אותו באופן רשמי כאלוהיהם.
אנשי החושך האלה, צעדו ועדיין צועדים בקרב שורות האנשים על פני פלנטה ארץ תוך שהם תופסים את עצמם כנאורים ומוארים, בעקבות העדפתם את האינטלקט! Illuminati), למשל, משמעו בלטינית “המוארים” או “הנאורים”).
הם מובילים את האנושות – הכפותה לאינטלקט – למלחמות עקובות מדם, כיוון שהם שונאים את האנושות, בדיוק כמו לוציפר.
לכן, בשום מקום על פני האדמה, כבר לא ניתן יותר למצוא שלווה ואושר אמיתיים.
נותרו רק מעטים מאד בקרב האנושות, שהתודעה הרוחנית שלהם עדיין חזקה דיה והיא לא נכנעת בקלות לפיתויים.
ooooo
אולם, כאן בוודאי עולה השאלה: מדוע אלוהים שהוא כל־יכול, לא “פיטר” וסילק את המלאך שנפל מן העולם, לאחר שזה מעל בתפקידו, ובכך אנחנו היינו יכולים להינצל מהפיתוי שלו?
כדי לענות על השאלה הזאת צריך להבין כמה דברים:
- פלנטה ארץ היא מקום בו מתקיימת התפתחות מתוך רצון חופשי.
רוח האדם יכולה להתפתח רק מתוך רצון חופשי.
לכן, ברגע שלוציפר ירד לעולם החומר, ניתן גם לו רצון חופשי והוא בחר ברצון העצמי, במקום ברצון אלוהים (דבר שלחלוטין אינו אפשרי בספירה האלוהית, שהיא המקור לכל המלאכים. שכן שם, בקרבת אלוהים, לא יכול להתפתח רצון עצמי, אלא הכול רוטט ברצון אלוהים).
כמו כן, לוציפר אכן היה יכול לפתות את בני האדם ללכת בדרך שמסוכנת להם, אך הוא בשום אופן אינו יכול לכפות דבר על בני האדם. אלא אם כן הם בעצמם החליטו על כך, מרצונם החופשי!
- כל הבריאה מתנהלת על פי חוקים מושלמים – חוקי הבריאה – והם אלה המבטאים את רצונו של אלוהים.
לכן, אי אפשר היה “לפטר” את לוציפר מהבריאה, כי אלוהים אינו מתערב בבריאה באופן אישי – כמו שלמדנו בגן הילדים – אלא, הדבר יכול להתקיים רק דרך חוקי הבריאה (נטרולו של לוציפר, על פי החוקים, אכן נעשה, ולכך נגיע לזה בהמשך ההרצאה).
- עולם החומר, הוא המגרש הביתי של האדם שכן רק רוח האדם יכולה להתגלם בגוף חומרי ולפעול בעולם חומרי. לעומת זאת, מקורו של לוציפר הוא אומנם אלוהי אבל הוא לא התגלם בגוף, ולכן זה מביש ביותר, שהאדם מרשה לעצמו להתפתות על ידי כוח, שהוא חלש מכוחו שלו בעולם החומר.
לכן, אם הזוג בסיפור גן עדן היה עומד איתן, לוציפר לא היה יכול לפתות אותו. עמידה איתנה, משמעה ציות מתוך שמחה לרצונו של אלוהים – אשר היה מוכר היטב לזוג האנושי – אשר מצוי בחוקי הטבע הפשוטים, שהינם חוקי הבריאה.
למשל: חוקי הבריאה קובעים שכל קבלה אמיתית מתאפשרת רק מתוך נתינה, ואילו כשבני האדם התפתו ללוציפר, הם עברו על החוק הזה והפכו ליצורים שרק רוצים לקבל, מבלי לתת.
למעשה, רק דרך ציות לרצון אלוהים – שהם חוקי הבריאה – יכול האדם להפוך באמת ‘לאדון בבריאה‘ ואם הוא אינו מעמיד את עצמו בהתנגדות לחוקים בראשיתיים אלה, הם ישרתו אותו ויעבדו באופן אוטומטי לטובתו!
לכן, לא רק שרוחו של כל אדם השואף מעלה מסוגלת לגמרי להתמודד עם לוציפר ומשרתיו, אלא שהיא אף עולה עליהם רבות בכוחה!
רצון אחד, רציני וכן, מספיק בכדי לגרום לצבא שלם שלהם, להיעלם ללא זכר.
ooooo
על פני האדמה נותרו רק מעטים שנאבקו ללכת בדרכו של אלוהים.
למען מעטים אלה, אלוהים שלח שוב ושוב עוזרים חזקים, שהראו לאנשים מחדש, את דרך האמת.
היו אלה מבשרי האמת – משה, לאו-דזה, זראוסתרא, בודהה ועוד – אשר נשלחו להביא את האמת לכל אומה, וחיו ופעלו בקרבה.
מבשרים אלו, נתנו לאור־האמת לזרוח בחוזקה על פני האדמה וכשבני האדם ספגו את האור, הם החלו לנהל חיים חדשים ושלום ושלווה שררו בניהם.
אולם, ברגע שמבשרי האמת עזבו את פלנטה ארץ, כל מה שאמרו נשכח במהרה או עוות לכדי דת.
נביאים ונביאות נשלחו כדי להתריע בפני ההידרדרות ההולכת וגוברת ולעזור לרוח האדם להשתחרר מהכלא הלוציפריאני. אבל לרוב, האנושות רק השתלחה, התעללה ואף רצחה את שליחי האור האמיתיים האלו.
אפלטון תיאר זאת היטב במשל המערה (שאותו הוא כתב לאחר הוצאתו להורג של המורה שלו, סוקטרס):
מרגע לידתם, בני האדם יושבים כבולים במערה אפלה והם בטוחים שהמערה הזאת, היא כל העולם!
כשאחד מהאסירים מצליח – מתוך מאמץ עצום – להשתחרר מהכבלים ולצאת מהמערה, הוא מגלה את העולם האמיתי, שהוא העולם הרוחני; ואת השמש, המסמלת את האמת.
אולם כשהוא חוזר לספר זאת לאחרים, על מנת לשחרר אותם, הם לא מאמינים לו ואף רוצים לרצוח אותו!
ooooo
כך, הלכה ושקעה פלנטה ארץ והניתוק מהאור ומאלוהים, הפכו לסכנה ממשית.
לוציפר חגג את ניצחונו, כי עולם החומר הפך להיות הממלכה שלו!
לכן, לצורך הצלת האנושות, נשלח אל העולם – לפני כאלפיים שנה – ישוע, בן האלוהים.
הוא נשלח עם כוח אלוהי, אשר מעולם קודם לכן, לא הגיע אל פני האדמה!
הוא הביא את האמת, אשר רק היא יכולה לשחרר את הרוח!
האמת לא מפתה והיא אינה מחניפה לאגו של האדם (האגו, המורכב מאינטלקט ומרגשות).
האמת היא חדה כתער, כי היא באה לשחרר את הרוח מכל הכבלים שהיא התירה ללוציפר לכבול אותה, ולעזור לה לאזור כוח ולחתוך – אחת ולתמיד – את הראש של הנחש!
לעומת זאת, מי שלא מזהה את האמת, נידון למוות רוחני.
לכן, הסיכוי היחיד שלו להינצל, יהיה רק דרך סבל קיצוני, אשר עשוי להחליש את כוחם של האינטלקט והרגשות ואז לאפשר לרוח הגוססת, להתעורר.
ישוע נשלח, כדי לאפשר לבני אדם בודדים לשמור על התודעה הרוחנית והחיבור עם האור, זאת כדי למנוע את שקיעתה המוחלטת של הארץ, עד לדין של אחרית הימים.
ללא העזרה הזאת, פלנטה ארץ הייתה שוקעת בוודאות ושום רוח אדם לא הייתה יכולה עוד להינצל.
פרק שלישי
רצון אלוהים מול רצון עצמי
רוב האנשים חושבים שאם הם “אנשים טובים”, הם שייכים למחנה האור ואין להם דבר וחצי דבר עם החושך ועם לוציפר.
אבל הם לא קולטים, שאם הם מגדירים את מטרת חייהם כ”לחיות טוב” בחיק המשפחה וליהנות כאן ועכשיו בעולם הארצי – גם הם כבר נפלו למלכודת הפיתוי של לוציפר!
זאת, כי הם לא יכולים לתפוס, שכל מה שאינו מקדם את הרוח אל עבר האור, הוא חושך!
רוב האנשים, חולמים ומייחלים ליום שבו “הרעים” יסולקו מן הבריאה והם, “הטובים”, יוכלו אז לנשום לרווחה ולחיות בשקט ובשלווה.
אולם, אם אלוהים באמת היה מטהר את הבריאה מכל עבדיו של לוציפר – כמו שהם חולמים ומייחלים – רוב רובה של האנושות היה נכלל בטיהור הזה, כי הרוב המכריע שלה כבול, מתוך רצון חופשי, לכלי של לוציפר: לאינטלקט!
במילים אחרות: אם התודעה האינטלקטואלית של אדם היא התודעה השלטת שלו – כלומר שהוא תופס את המציאות רק דרך חמשת החושים שלו – הוא למעשה כבול לזמן ולמרחב והוא עבד של לוציפר! (גם אם הוא שוחר צדק חברתי וכותב, השכם וערב, פוסטים נגד האילומינטי ולוציפר).
האנטי-כריסטו – שכה רבים בעולם מנסים לנחש מי הוא – אינו נפוליאון, היטלר או פוטין אלא לוציפר בכבודו ובעצמו, הפועל דרך האינטלקט האנושי.
אולם מאחר שאיש לא חשד שהאנטי־כריסטו נחבא תחת האינטלקט, הוא יכול היה להפיץ את השפעתו הזדונית בקלות רבה יותר, בכל תחום בחברה האנושית!
לוציפר ניתק אותנו מאלוהים ומחיים על פי רצון אלוהים – שהם חוקי הבריאה – והחליף אותם ב“רצון עצמי”.
כך, במקום שרוחנו תתפתח דרך שירות בבריאה מתוך שמחה – ומתוך ידיעה וודאית, שיינתן לנו כל מה שאנחנו זקוקים לו למסענו בעולם הגשמי – נתקענו בפיתוח האגו ובמרדף אחרי מעמד כלכלי, מתוך דאגה מתמדת.
לוציפר ניתק את האנושות מההבנה של כל מה שנמצא מעבר לעולם החומר! מהחיים האמיתיים! מהקשר עם הרוח, המוביל לקרבת אלוהים!
במקום לקבל בשפע את הכוח מן הבורא, כי באמת, רק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל (דברים ח:יח) לוציפר – באמצעות האינטלקט – דחף לנו את הסלוגן: “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה” (דברים ח:יז).
(אגב, זאת בדיוק הסיבה לכך שאין לנו אנרגיה חופשית – למרות שהאפשרות הזאת בהחלט קיימת בבריאה – ואנחנו צריכים להתאמץ ולהילחם על מקורות אנרגיה, יקרים ומזהמים).
אנחנו אמורים “להסתדר בכוחות עצמנו”; “לסמוך רק על עצמנו”, כי הורגלנו לחשוב שלקבל כוח מאלוהים, זאת אשליה של הדתות.
אולם זהו טיעון לוציפריאני מתוחכם ביותר, כי לוציפר חדר עם העיקרון שלו, גם לדתות וגרם לכל העיוותים בהן. עיוותים – וגם פערים וסתירות – אשר בגללם מיליוני מחפשים אמיתיים, מעדיפים להגדיר את עצמם כאתאיסטיים, שכן דמות האל, כפי שהיא מוצגת בדתות, מעוררת בהם דחיה וחוסר אמון.
(לעומת זאת, ה”אין עוד מלבדו” של מאמינים “מתחזקים” למיניהם, הוא רק ביטוי של תודעת רגשות, אשר למעשה דורשת שאלוהים יגשים את המאווים האנוכיים והארציים שלהם – והיא לא ביטוי טהור של תודעה רוחנית מפותחת).
אבל גם אם האדם נרתע מהדתות והוא מחפש מזור לכאביו על ספת הפסיכולוג או בשלל השיטות שמציע הניו אייג’, גם שם הוא לא יצליח להימלט מסוכניו של לוציפר, אשר מכל עבר, מפמפמים לו את חשיבות העצמי.
הטקטיקה, הנפוצה בכל מקום היום, היא גירוי ההערכה העצמית, באופן כמעט חולני. דבר המוביל בהכרח להתעצמות האגו ולניתוק מהרוח.
ביטחון באלוהים, המעניק לנו הגנה מהרבה מאד רוע, ואשר בלעדיו אנחנו חשופים לפגעים שהם אפילו אינם תוצאה של קארמה – הוחלף ב“ביטחון עצמי”, שאגב כל רגע יכול להתנדף, אם התוכניות של “העצמי” לא מתממשות כפי שהוא ציפה.
אהבת אלוהים ואהבת רענו – שהיו מובילות אותנו באופן ישיר לחיים של אהבה 24/7 – הוחלפו ב“אהבה עצמית” שמגבילה את האהבה לכמה שעות של “זמן איכות עם העצמי” ומובילה לבסוף לבדידות ולחוסר יכולת לאהוב.
הכרת אלוהים, שהייתה מעניקה לנו הכול, הוחלפה בתשוקה לזכות ב“הכרה לעצמי”: “אני זקוק שיראו אותי ויעריכו אותי!” התשוקה הזאת, דוחפת את האדם לחיות כמו קבצן, המקבץ כל יום כמה מטבעות של הכרה ל”עצמי” שלו, כי אחרת הוא מרגיש שהוא לא שווה כלום.
ריפוי בעזרת כוחו של אלוהים – הכוח שבעזרתו ישוע יכול היה לחולל ניסים ולרפא אנשים שאנחנו מכנים חשוכי מרפא וסובלים מפוסט טראומה והתמכרויות – הוחלף ב“ריפוי עצמי“. אבל כמה דל ומוגבל הוא העצמי הזה…
כך, ניתק אותנו לוציפר ממעיין החיים וכלא אותנו בכלוב, בו אנחנו לא רק צריכים להתחנן לקצבת מים, אלא שאנחנו אפילו מעדיפים לשתות מים עם סמים ממכרים!
ממש כמו מחקרים רבים, שהראו שעכברים וחולדות יעדיפו מים עם קוקאין (או סמים ממכרים אחרים) על פני מים רגילים, כשהם נמצאים בכלוב רגיל במעבדה.
מדוע זה כך?
כי כשאנחנו מנותקים מן המקור, אנחנו לא באמת יכולים להסתפק ב”עצמי”. במיוחד בזמנים קשים, אנחנו חשים שנגמר לנו הכוח; שהבטרייה התרוקנה, אבל… אין לנו איך להטעין אותה, כי היא לא נטענת “בעצמה.”
ואז מגיע הנחש ושוב מפתה אותנו ומציע לנו תחליפים לכוח, אשר בסופו של דבר רק יחלישו אותנו עוד יותר ויכניסו אותנו ל- Vicious Circle; מעגל זדוני שקשה לצאת ממנו. הדוגמא הבולטת ביותר לכך, היא סמים (וגם תרופות פסיכיאטריות).
אנחנו ממשיכים להסתובב בעולם, חרדים ובודדים, וככל שהמצב נעשה יותר קשה, כך מורגש שכל התחליפים שהוצעו לנו, כבר לא עוזרים…
ואין לנו כוח… אבל גם אין לנו אלוהים.
אז אנחנו הולכים לחפש בן או בת זוג, מתוך ציפייה שהם יעניקו לנו כוח. אבל אנחנו שוכחים, שהם לא אלוהים, אלא בני אדם נטולי כוח בדיוק כמונו, ולכן הניסיון “לשאוב” מהם כוח, רק יוביל לאכזבה מרה במערכות היחסים האינטימיות.
(לעומת זאת, אם שני בני הזוג היו שמים את אלוהים במקום הראשון שלהם – כפי שהונחינו בדיבר הראשון בעשרת הדיברות – שניהם היו מחוברים למקור הכוח ולכן לא היו מגיעים לזוגיות מתוך נזקקות, אלא מתוך רצון לשלב כוחות ולהעצים את הכוח).
אבל רוב הזוגות, לא יודעים את הסוד הזה, וחיי הנישואין לא רק שלא נותנים להם כוח, אלא מתישים אותם ואז הם שוב הולכים לחפש אחר הכוח במקום אחר…
חלקם הינם מחפשים רציניים והם מתחילים לחפש אחר הכוח, במקומות ובתורות שמציעים אלטרנטיבה אשר במבט ראשון, נראית מאד מפתה.
אבל אנחנו כבר יודעים מי מפתה…
אכן, החושך יודע שאנשים מחפשים את האור ואז הוא מכין להם מלכודת נוספת, המפתה אותם להיכנס תחת הכיפה האזוטרית, שם הוא מעוות והופך את משמעותם של כל הערכים והמושגים בחברה.
הפסוק מישעיהו פרק ה’:20 מיטיב לתאר את המצב בו אנו נמצאים היום:
“הוֹי הָאֹמְרִים לָרָע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר”.הכיפה האזוטרית – או הכיפה של הניו אייג’ – דומה באפקט שלה למערה של אפלטון, שכן היא חוסמת בפני האדם את הדרך להתעלות רוחנית אמיתית. האדם נמצא תחת אשליה שהוא כבר מצא את הפסגה, המשחררת אותו מן המטריקס, אבל הוא לא יודע שהוא כלוא עכשיו במטריקס של עולם החומר האסטרלי והאתרי.
כל נביאי ומורי השקר לדורותיהם, הביאו את התורות שלהם מהרבדים השונים והרבים, של כיפה אזוטרית זאת.
דוגמא מובהקת לעיוות של מושג האלוהות, הוא ההסבר שניתן לקיומו של אלוהים בכיפה האזוטרית.
מה מספרים לנו שם? שאלוהים נמצא בתוכנו!
אם זה לא היה כל כך עצוב – שכן האדם רק מוכיח בכך כמה גדולה היא יהירותו וטיפשותו – זה היה מצחיק, כי המרחק בין הספירה הרוחנית לאלוהים, לעולם לא יוכל להיות נתפס עבור רוח האדם, שכן היא יכולה לתפוס רק עד המקור שלה ולא יותר!
פרק רביעי
כבילתו של לוציפר
לוציפר פצע אותנו וגרם לנו לאבד את האמונה בכל יכולתו של אלוהים ובאהבתו אלינו, והפצע הזה לא מפסיק לדמם ולגרום לנו לסבל.
הרוח שלנו חייבת לסגור מעגל ולחזור הביתה; אל המולדת שלנו; אל גן עדן, בדומה למחזור הדם בגוף הפיזי.
אולם כיוון שנותקנו מן הספירה הרוחנית, אנחנו הולכים ונחלשים, כמו מדימום קבוע בפצע פתוח.
אולם בשעת המצוקה הגדולה ביותר – עזרתו של אלוהים קרובה אלינו יותר מאי פעם!
דווקא באחרית הימים, נשלחה אלינו העזרה הגדולה ביותר כדי לאפשר את סגירת הפצע הזה!
ספר ההתגלות, הוא ספר המתאר – בתמונות ובדימויים – את אירועי אחרית הימים, כלומר את התקופה בה אנחנו נמצאים.
במקומות רבים – כמו למשל בפרק י”ג פסוקים 2-4 – ישנו תיאור של החיה אשר הדרקון נותן לה את כוחו.
מי הם הדרקון והחיה?
“הדרקון” הוא השטן, לוציפר, הנחש הקדמוני ו”החיה” היא האינטלקט.
מדוע חיה? כי המוח – שהוא מקום מושבו של האינטלקט – אכן יכול להיות מתואר כחיה, משום שמפרספקטיבה רוחנית, המוח האנושי התפתח מגוף החיה (בזה דרווין צדק) אולם הוא היה אמור להיות רק כלי השרת של הרוח, אבל לא האדון.
ספר ההתגלות גם מספר לנו, כי הדרקון והחיה, יגיעו לשיא השליטה שלהם ממש לפני הדין של אחרית הימים, אבל אז לוציפר ייכבל למשך אלף שנים:
“וראיתי מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח התהום ושלשלת גדולה. והוא תפס את הדרקון, הנחש הקדמוני, שהוא השטן והמטעה, וכְּבָלוֹ לאלף שנים. והשליכו אל התהום וסגר עליו וחתם עליו למען לא יטעה עוד את הגויים עד תמו אלף השנים…” (פרק כ’ פסוקים 1-3).
זה בלתי אפשרי עבור כל רוח אדם להילחם בקרב כנגד לוציפר עצמו, מהסיבה הפשוטה שבשל ההבדל בטבע מינם, האדם אינו יכול לחדור אליו.
רוח אדם יכולה לבוא במגע רק עם אלו שנפלו, מתוקף העיקרון השגוי, משום שבאופן עקרוני הם בני אותו המין.
המקור של לוציפר דרש כי רק מי שהגיע מאותו המקור או ממקור גבוה יותר, יכול היה להתקרב אליו ולעמוד מולו באופן אישי.
לכן אף אחד אחר לא יכול היה להכניע אותו, אלא רק שליח־אלוהי, בעל ביטחון מושלם במקור כל הכוח, באלוהים עצמו!
משימה זו ניתנה לבן־האדם, אודותיו דיברו הנבואות. והוא כבל אותו למשך אלף שנים, כבר במאה הקודמת!
הפצע, יכול היה עתה להיסגר! הדרך לגבהים המוארים, לגן עדן, שוב נפתחה בפנינו, באור האמת!
פרק חמישי
האינטלקט הקולקטיבי ומרכז הרגשות הקולקטיבי
כיוון שלוציפר נכבל ונושל מכוחו, החושך נשאר ללא מקור אספקה של כוח, ולכן הוא היה עתיד להתייבש מאליו.
תחשבו על עציץ.
כמה זמן הוא יכול לשרוד ללא מים? העציץ החסון ביותר, אולי יכול לשרוד כשנה ואז הוא מתייבש.
וזה בדיוק מה שהיה אמור לקרות לחושך!
כך, על פי רצון האור, רוח האדם שוחררה לחופשי והייתה יכולה לעלות על דרך המלך, של ההתעלות הרוחנית.
אבל אז התרחש משהו, שאפילו האור לא יכול היה לצפות שיקרה.
לוציפר נכבל, אבל האנושות בחרה להמשיך בדרך שלו גם בלעדיו והפכה לספקית הכוח עבור החושך!
לוציפר שנא את האנושות והאג’נדה (=התוכנית) שלו הייתה להביא להשמדתה, בעוד שהחושך רק משעבד אותה, כי הוא זקוק לאנרגיה שלה.
תארו לעצמכם שאתם נמצאים תחת התעללות של פסיכופט ומישהו מצליח לשחרר אתכם לחלוטין משליטתו; אבל אז, אתם שוב בוחרים את חברתו של פסיכופט אחר והפעם הרבה יותר גרוע!
מה קרה לאנושות?
האינטלקט כבר לא נשאר רק במוח הקדמי של בני האדם, אלא יצר מרכז קולקטיבי שנמצא בעולם האסטרלי.
אפשר לדמות את האינטלקט הקולקטיבי הזה, כשרת עצום אליו מחוברים באופן מתמיד כל בני האדם החלשים ברוחם – שזה רוב האנושות – בין אם על ידי “הורדה” של תוכן ממנו או “העלאה” של תוכן.
(אגב, מי שהכי מזין אותו, הם הנקראים=ההנהגה הרוחנית, אשר להם יש גישה לכוח הנובע מאלוהים, יותר מכל אדם אחר. לכן אם אדם רגיל ללא תודעה רוחנית, מזין את החושך עם טיפה של מים, הנקראים מזינים אותו כמו אוקיינוס. וזאת הסיבה לכך, שאם ההנהגה הרוחנית של העולם לא תתעורר לתפקידה ותמשיך להזין בכוחה את האינטלקט הקולקטיבי – לאנושות אין סיכוי!
הם אלה שנקראים לנקות את החושך שבכיפה האזוטרית ורק אז, יתר האנושות – שעדיין לא כבה בה ניצוץ הרוח – יוכל להינצל).
המרכז הזה מזין את החושך ללא הפסקה ולמעשה, הוא זה שהיום מחזיק בחוטים וגורם לכל המנהיגות הפוליטית בעולם – מבלי שהיא בכלל מודעת לכך – לפעול כפי שהיא פועלת.
בקורס LET MY SPIRIT GO! – שהוא הקורס הבסיסי של בית הספר לפיתוח התודעה הרוחנית – הגדרנו את האינטלקט כ“עורך דין” ממולח. למעשה את האינטלקט הקולקטיבי ניתן להגדיר כ“משרד המשפטים”.
“משרד” המחוקק חוקים הזויים – כולנו חווים את זה כל יום – ומתעלם מחוקי הבריאה, שהם החוקים היחידים שהיו אמורים להיות לנו.
אבל כיוון שהחושך נותק ממקור האספקה שלו, הוא חיפש עתה מקור נוסף לאנרגיה וכך נוצר מרכז אסטרלי נוסף: מרכז הרגשות הקולקטיבי.
ואם מקומו של האינטלקט הוא במוח הקדמי וממנו הוא מתחבר לאינטלקט הקולקטיבי,
הרי שמקומם של הרגשות הוא בלוטת האצטרובל וממנה הם מתחברים למרכז הרגשות הקולקטיבי.
לעומת זאת, מקור החיבור של הרוח עם הגוף הפיזי הוא מקלעת השמש, ממנה היו אמורים הרשמים להגיע אל המוח הקטן – שהוא למעשה המוח האחורי –
ובלוטת האצטרובל, הייתה אמורה להיות הגשר אל המוח הקדמי.
לכן, אין זה מפליא שכל נביאי ומורי השקר, מהללים – אולי באופן לא מודע – את בלוטת האצטרובל ומשכנעים את בני האדם שהרגשות, הם אלה המאפיינים אותם כיצורים הנעלים ביותר בבריאה.
והפוליטיקאים? גם הם קולטים שרגשות הם “הדלק” למרכז הרגשות הקולקטיבי של החושך, ולכן הם דואגים שאזרחי העולם יהיו כל הזמן בסערת רגשות: כעס, קנאה, שנאה, פחד וחרדה וכו’.
הרוח, לעומת זאת, הושתקה ונאסרה ורק נביא ומורה האמת, יהיו מסוגלים להוציא אותה ממאסרה ולחברה שוב למקור שלה: לספירה הרוחנית, לגן עדן.
כשלוציפר ראה מבעד למאסרו, כיצד האנושות בוגדת באור, אפילו בלעדיו, הוא לא יכול היה להבין מדוע האור עדיין עוזר לבני האדם, שהרי הם הוכיחו מעל לכל ספק את טענתו: שהם לא ראויים לעזרה!
ובאמת כשמסתכלים על האנושות, רואים שלוציפר צדק. האנושות באמת לא ראויה לעזרה, אבל האור הוא כה רב חסד, וכל עוד יש אפילו אנשים בודדים המחפשים וכמהים לאור – הוא ממשיך לשלוח לנו עזרה.
לוציפר נשרף משנאה במאסרו ולמרות שלא ניתן להסביר מה המשמעות של זה בהרצאה לקהל הרחב, לוציפר למעשה כבר לא מהווה עבור האנושות שום איום!
האיום של האנושות היא האנושות עצמה שיצרה וממשיכה לתחזק את החושך, ומתנגדת – בעקשנות לוציפריאנית – לכל השליחים הבאים לעזרתה.
לכן, לנצח את החושך, זה למעשה דבר מאד פשוט:
צריך להפסיק להזין אותו באינטלקט וברגשות, כלומר עם האגו!
ואז יהיו שלום וברכה על פני האדמה.
פרק שישי
אחרית הימים והעת החדשה
זכרו את ההגדרה שניתנה לחושך, כי היא המפתח להתעוררות רוחנית:
כל מה שאינו מקדם את הרוח אל עבר האור, הוא חושך ושם נוצר הרוע!
לכן, העזרה האמיתית המגיעה אלינו מן האור באחרית הימים, היא עבור שחרורה של הרוח מן החושך (ולא עבור מה שבהכרח נעים לאינטלקט ולרגשות שלנו).
עלינו להבין שאנחנו חולים. חולים אנושות, כי הרוח שלנו גוססת.
החושך – בגלל שהוא זקוק לאנושות כמקור כוח – רוצה להמשיך להסתיר את העובדה הזאת ולתת לנו משככי כאבים כדי להקל על הסימפטומים ולגרום לנו להמשיך לחיות באשליה של עולם המטריקס (קניות, טיסות וטיולים, סמים ועוד ועוד).
אולם, כדי לשמר את האנושות בחושך, האסטרטגיה החזקה ביותר שלו היא לעוות את המשמעות של כל המושגים אשר הגיעו מן האור ובכך לבלבל את כולם.
ניקח לדוגמא את הביטוי “ניו אייג'”.
המקור של המונח באנגלית קשור לרעיון של “עידן חדש” אשר אמור להביא עימו שינוי בתודעה האנושית לכיוון של רוחניות, הרמוניה ושלום.
אבל למעשה, החושך לקח את מושג “אחרית הימים” של העת החדשה, אשר היה אמור להיות לטובתה של הרוח, והשתמש בו כדי לטפח את הכיפה האזוטרית ולמשוך אליה עוד ועוד מחפשים. זאת, תוך שהוא מבטיח הרמוניה ושלום בעיקר לרגשות (אותם כל מורי השקר מחפשים “להרגיע”…)
כן, הוא אפילו לקח את המושג “רוחניות” ועיוות אותו למסיבות טבע עם סמים!
דוגמא נוספת: היטלר לקח את מושג “מלכות אלף השנים” בה ישלוט האור על פני האדמה, ועיוות אותו “לרייך בן אלף השנים”, בו על פי החזון הנאצי, גרמניה תשלוט באירופה ובעולם למשך אלף שנים.
את צלב האמת, בעל שתי הזרועות השוות, הוא עיוות לצלב קרס (בדומה לכנסייה שעיוותה את הסמל הקדוש הזה, לצלב הסבל עליו נצלב ישוע).
אבל האסטרטגיה הכי מסוכנת של החושך, היא לערבב את האמת עם השקר.
הרוח מזהה את האמת ומתחילה ללכת בעקבות המורה, שאז מציע את הפתרון שהוא שקר, אבל האדם לא שם לב לכך והוא ממשיך לעקוב אחריו, באמצעות האינטלקט והרגשות.
ניתן לכך שלוש דוגמאות: מהניו אייג’, מהדתות ומההומניזם.
- למשל אושו (המורה ההודי המפורסם) שמדבר על כך שמוסד הנישואין פשט את הרגל (זוהי אמת), אבל מציע את התרופה שהיא נישואין פתוחים (שקר).
בהרצאה “האמת על מונוגמיה מאושרת”, אני אסביר מה הסיבה לעלייה באחוזי הגירושין ומה הפתרון האמיתי לנישואים מאושרים.
2. דוגמא נוספת הן הדתות.
החושך למד להשתמש בחוקי הבריאה ולכן ניתן לשמוע רבנים המשתמשים לרעה בחוק סיבה ותוצאה ואומרים: “לא אכלתם כשר”, או “לא הנחתם תפילין”, כלומר, “לא שמרתם על החוקים ובגלל זה הבאתם על עצמכם את העונש ועכשיו אם אתם רוצים לתקן, תתחילו לשמור כשרות ולהניח תפילין”.
כמובן שאפשר לבוא ולטעון שבחורבן בית ראשון ושני וגם בתקופת השואה, כולם אכלו כשר והניחו תפילין וזה לא עזר …
אבל בסופו של דבר, אם אדם לא מזהה ברוח שלו את ההבדל בין חוקי הבריאה האוניברסליים והאובייקטיביים, לבין המצוות של ההלכה שהן סובייקטיביות – אי אפשר לעזור לו.
למי שניצוץ הרוח שלו כבה, לא ניתן להסביר דבר, כי האינטלקט תמיד ימצא טיעון לוגי חדש.
3. מלכודת נוספת היא: מושג ההומניזם, שמשתמש בנטייה האמיתית המולדת של הרוח לאידאליזם והופך אותה לנטייה לוחמנית למען אידאלים ארציים בלבד, כגון:
פמיניזם, הפגנות למען שמירת זכויות של המהגרים, החופש להגדיר את המגדר, הדמוקרטיה ולמעשה המאבק לשימור כל העיוותים של העולם הישן תחת הדגל של “האנשים הטובים”.
לכן עלינו להיות מאד ערניים ברוח ולהבחין בין השקר לאמת, בין חושך לאור.
מה שבטוח הוא שהאור והאמת, דוחפים להתעוררות על מנת להציל את הרוח, גם אם האגו שלנו לא אוהב את זה.
השקר והחושך, עושים בדיוק את התנועה ההפוכה.
אבל כיוון שהאנושות, תקועה עמוק בחושך ובשקר, ללא סבל קיצוני זה לא יהיה אפשרי לשחרר את הרוח.
זאת, כי כל עוד החיים שלנו מתנהלים על מי מנוחות, אנחנו נמשיך לחשוב שאלו למעשה חיים נפלאים של אור ולא נקלוט שאנחנו הולכים ושוקעים, בחסות החושך!
זכרו: כל מה שאינו מקדם את הרוח אל עבר האור, הוא חושך ושם נוצר הרוע!
זאת, כי כל תכלית הקיום שלנו הוא להתפתח, מרוח לא מודעת לרוח מודעת, ולחזור הביתה, אבל לא לראות את עולם החומר הגס כתכלית לקיום שלנו. כי הוא לא התכלית, הוא רק אמצעי!
לכן, השאלה היא את מי חשוב לנו יותר להציל: את הרוח שלנו, או את האגו שלנו?
פרק שביעי
קריאה חוזרת לנקראים
אל האנשים והנשים שהרוח החזקה שלהם כמהה לחופש ולאור, אני קוראת בכל ההרצאות שלי, כי הם המנהיגות הרוחנית של העולם החדש ורק הם מסוגלים בכוחם, לייבש את החושך!
הרוח שלכם חיפשה את האמת במהלך כל החיים שלכם, אז תנו לה כוח והילחמו באגו שלכם, שמנסה לזרוע בכם ספק ולמנוע מכם להגשים את מה שהבטחתם, לפני אלפי שנים. הרבה לפני שהתגלגלתם לגלגול הנוכחי שלכם!
הרוח שלכם יודעת את האמת. גם אם האינטלקט שלכם לא מבין.
לכן, זה ברור מאליו, מדוע דווקא בכם מתעורר קונפליקט, כשאתם שומעים את האמת.
זה הקונפליקט בין הרוח לאגו שלכם!
זאת המלחמה האמיתית והיחידה, שאסור שתסתיים בתבוסה של הרוח ובניצחון של האינטלקט והרגשות!
לכן, אל תהיו עקשניים! אל תתעקשו להחזיק בכל מה שלמדתם בכיפה האזוטרית – אליה מחוברות כל הדתות, הכתות והשיטות של הניו אייג’ – והסכימו להתחיל הכול מחדש, כי זוהי רוח התקופה בה אנו חיים:
הכול חייב להיעשות חדש!
אתם כבר יודעים, מי הוא אבי “הרצון העצמי לדעת טוב יותר” והעקשנות, אז אל תתעקשו ללכת בדרכיו ולשרת אותו.
האגו תמיד מתעקש להיות צודק!
לעומת זאת, הרוח לעולם אינה עקשנית. היא תמיד גמישה ומוכנה ללמוד דברים חדשים וגם להודות בטעויות.
לכן, מי שבוחר לעלות על נתיב ההתפתחות של התודעה הרוחנית בתקופה בה אנו נמצאים, דומה לאדם אשר עולה לספינה ברגע האחרון, לפני שהיא עוזבת את המזח.
אולם עתה, גם אם ייקח זמן רב עד שהספינה תגיע לייעדה, הוא יכול לחוש תחושת ביטחון ושמחה, כי הוא כבר עלה על דרך המלך, להצלתו.
על המרצה:
חגית רבי
חגית היא מורה ומייסדת Alma School for Humanity (ובעברית: “עלמא בית ספר לאנושות”), בוגרת המחלקה לתלמוד ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ועוסקת מעל 20 שנה בחקר התשובות לשאלות הגדולות של הקיום האנושי. שואבת השראה ממקורות ידע גבוהים, שהינם מעבר ללימודים אינטלקטואליים.
בית הספר מציע מציע הרצאות, תכנים וקורסים דיגיטליים, לפיתוח תודעה רוחנית, המבוססים על חוקי הבריאה האוניברסליים.