אחת מן השאלות שנשאלו במפגשי השאלות ותשובות שהתקיימו לאחרונה, הייתה בעקבות ההרצאה “האג’נדה של לוציפר”: “אחת מהדרכים של האג׳נדות לשליטה זה איסוף נתונים אישיים שלנו ושימוש בהם. גם הרצאה זו אוספת פרטים בדרך דומה – מיילים. איך זה מתיישב עם המודעות לאג׳נדה?” (קישור להקלטת השידור – לחצו כאן)
התשובה לשאלה זו ניתנה בכמה זוויות והחשובה שבהן היא חוק הבריאה שלפיו “רק עם נתינה, מתאפשרת קבלה”. לכן, אם האדם ששלח את השאלה היה מכיר את החוק הזה לעומק, הוא היה שואל איך ניתן לתמוך בבית הספר, לאור כמות ההרצאות שניתנו לו בחינם, אשר כל אחת מהן בעלת חשיבות עצומה לזמן שבו אנו נמצאים.
בנוסף, הרשתות החברתיות הן “כיכר העיר” בו נמצאים האנשים והדרך להגיע אליהם כיום, היא דרך איסוף המיילים שלהם. בעולם החומר צריך תשתית כלכלית כדי להגשים את רצון האור. לכן, הרעיון שמפעלי אור צריכים להיות בחינם – נוצר על-ידי החושך, שמעוניין שאנשים המפעילים פרוייקטים רוחניים יתהלכו כקבצנים ובכך לא יפריעו לתוכניותיו.
המסר המרכזי של תשובה זו היה השינוי הנדרש בפרספקטיבה, שאינה מחפשת בחשדנות מי לוקח ממנה, אלא לתפיסה שבה עליך לתת בחזרה מתוך הודיה ובשמחה, אם קיבלת ערך!
***
על כך כתבה מיכל גלטסמן ווב, ברשת החברתית של בית הספר:
“במפגש שאלות ותשובות שניתן בעקבות ההרצאה “האג’נדה של לוציפר”, הייתה תשובה לגבי שאלה שמישהו שאל, שהתייחסה לרוחניות וכסף על פי חוקי הבריאה. חלק מהתשובה הביא פרספקטיבה שונה למשפט “אם זה בחינם – אתה הוא המוצר”, והאירה אותו במשמעות אחרת של: “אם קיבלת ערך, עליך לתת בחזרה”. התשובה הזו שלחה אותי להסתכל פנימה.
נזכרתי בי, לפני שלוש שנים בערך (מרגיש כמו אדם אחר בעולם אחר) לאחר שצפיתי בכל ההרצאות של עלמא הניתנות בחינם, בסדרת “אדם חדש. עולם חדש.”, קראתי את כל הספרים שכתבה חגית וידעתי, כאן האמת! אך עם זאת, התמהמהתי לי, ישובה בנוחות על הגדר. התבלטתי לגבי הקורסים. משהו עצר אותי, תירוצים בראש כמו: “יש עוד כל כך הרבה ידע לספוג מההרצאות לקהל הרחב, אז למה להירשם לקורס ישר? תשתמשי במה שיש, כבר עשית כל כך הרבה קורסים, מה עכשיו יהיה שונה?”
עברו שבוע, שבועיים, חודש וזה ישב שם מאחורה כל הזמן. התפללתי לסימן.
יום אחד נסענו לעיירה לקנות כמה דברים, מאוחר יותר כשהגענו הביתה קיבלתי הודעה בפייסבוק מאדם לא מוכר ובספרדית היה כתוב:” יש לי את הפרטים שלך… ” לא פתחתי את ההודעה. הייתי בטוחה שזה ספאם ובתגובה אוטומטית רציתי למחוק אותה. צפצוף חזק באוזן עצר אותי, הנחתי את הטלפון.
היום המשיך וכבר שכחתי ממה שקרה. לקראת הערב הייתי צריכה לשלם על משהו עם האשראי, חיפשתי את הארנק שלי, חיפשתי וחיפשתי, הוא נעלם. זה כבר הארנק השלישי שאני מאבדת החודש, השניים הקודמים נעלמו כלא היו עם כל הכרטיסים וכסף מזומן. בעלי לא היה מבסוט בלשון המעטה ואני הרגשתי שיש כאן משהו שאני מפספסת, שיעור שאני לא מבינה! בעודי הופכת את האוטו, פתאום נזכרתי בהודעה המוזרה שקיבלתי ולא מחקתי בגלל הצפצוף באוזן. חזרתי בריצה לפלאפון ופתחתי את ההודעה ובה נכתב: “יש לי את הפרטים שלך ברישיון הנהיגה שהיה בארנק, שכנראה נפל לך בחניה. השארתי אותו בתחנת המשטרה”.
השמחה שחשתי הייתה עצומה. לא בגלל הארנק. בגלל הסימן.
ביום למחרת, השבתי את הארנק ונרשמתי לקורס הראשון שפתח את הדרך שעוד ממשיכה להתגלות לפני ולמלא אותי פליאה.
השיעור שקיבלתי אז, נמצא באותה התשובה שחגית נתנה שבגדול היא חוק הבריאה: “אין קבלה ללא נתינה. זהו אדם בתודעה חומרית, שרוצה רק לקבל ולא לתת כלום בתמורה. גם אם אדם יישב ויקבל את כל ההרצאות, הוא לא יבין שום דבר ממש שאני אומרת. היכולת לתפוס את העומק מגיעה רק אם אדם נותן משהו בתמורה.”
היום אני תוהה במבט לאחור – כל כך הרבה קיבלתי, איך לא עלה על דעתי לתרום משהו בחזרה?
השידור שצפיתי בו, היה עבורי לראות כמה רחוקה נראית אותה ה-“אני” מלפני שלוש שנים ולהיות בהודיה על כך, אך עם זאת לזכור שהחוק הוא יומיומי וככל שאני מתקדמת אני מקבלת יותר ויותר וכך גם על נתינתי להיות, בין אם היא עשייה פיזית או התמסרות פנימית נוקבת. לא כי אקבל עונש אלא כי אלה פשוט חוקי הבריאה – מה שתקבל ולא תיתן בחזרה יילקח או יירקב בתוכך. וככל שתתן, תוכל להמשיך ולהינשא מעלה.
אותו החוק מופיע כעת בצורה כל כך ברורה מולי! דרך החוויה של כמה עומק ופנינים חדשות אני מגלה בכל פעם מחדש גם בהרצאות ששמעתי כבר מספר פעמים לפני. כמה הנתינה לעלמא ממלאת אותי שמחה, לא אוכל לעולם להשוות את מה שאני מקבלת כאן, כל התמסרות נוספת מביאה קפיצה.
כמה פשוטים ויפים הם חוקי הבריאה, שבעזרתם אנו יכולים להתרומם מעלה – אם נתאמץ להבינם ולהתיישר על פיהם”.
מיכל גם שאלה: האם אתם חווים חוק זה בחייכם? מוזמנים לכתוב על כך ברשת החברתית שלנו.