לאחר ההקדמה, הבה נחזור לנושא ההרצאה שלנו.

אם הרוח, היא זו המקשיבה לכותרת: “האמת על מונוגמיה מאושרת”, הרי שהיא יכולה בקלות לתפוס אותה, משום שהרוח במהותה היא מונוגמית!

הרוח בוחרת בקפידה את מי שמשלים אותה במסע ההתעלות מעלה אל עבר האור ואז היא סוגרת את הדלת, תוך שהיא מביטה באדישות, בפני כל מי שכורע על מפתן ביתה ומנסה לחזר אחריה.

עבור רוח מפותחת, נישואין הם לא רק ברית “עד שהמוות יפריד בינינו”, אלא ברית הממשיכה להתקיים גם לאחר המוות! (בעולם הנשמות, שנקרא גם העולם האתרי).

הרבה פעמים, בני זוג שזכו לקשר רוחני גבוה, אף ישובו להיפגש בגלגולים הבאים. הרוח שלהם תזהה, ב”מבט ראשון”, את ברית אהבת-האמת הנצחית שביניהם והם פשוט ימשיכו, מאותו מקום בו הם נפרדו בפעם האחרונה על פני האדמה (למרות שברוב המקרים, הם לא יוכלו לתת לזה הסבר, כי אין להם את היכולת לזכור גלגולים קודמים).

לעומת הרוח, האינטלקט הוא לא מונוגמי: תמיד יש מועמד יותר מצליח/חכם/יפה/ צעיר/עשיר…

הרגשות אינם מונוגמיים: רגשות מטבעם הם הפכפכים: יום אחד “אני אוהב/ת אותך!” ויום למחרת “אני שונא/ת אותך!” (ולכן למטפלים זוגיים, יש כל כך הרבה עבודה…)

והאינסטינקטים המיניים של הגוף, בוודאי ובוודאי שהם אינם מונוגמיים!

אגב, רוב בעלי החיים אינם מונוגמיים בדיוק מהסיבה הזאת. אבל מי שמנסה ללמוד מדולפינים כיצד בני האדם צריכים לנהוג בנושא זוגיות, שוב שכח לקחת בחשבון, במה באמת מותר האדם מן הבהמה: הרוח!

אולם, כיוון שאצל רוב בני האדם האינטלקט, הרגשות והאינסטינקטים המיניים הינם יותר חזקים מן הרוח – אשר פשוט יודעת את “האמת אודות מונוגמיה מאושרת” – אין מנוס אלא לחשוף ולהסביר להם בשפתם:

מה הן מלכודות החושך, המחכות לכל מי שמחפש אהבה וזוגיות, מהמקום הלא נכון.

כלומר, למי שעדיין לא מספיק עירני ובשל ברוחו; ובוחר להתחתן מהאינטלקט, מהרגשות או מהאינסטינקטים (או, מהשילוב ביניהם).

***

אם אנחנו מסתכלים על העלייה באחוזי הגירושין בכל העולם ועל רוב הזוגות, שבכל זאת נשארו נשואים, אבל הם בכלל לא נותנים השראה לאושר, נראה שהמונוגמיה – “מונו” (אחד) ו“גמוס” (נישואין) ביוונית עתיקה – פשטה את הרגל.

יעידו על כך הבדיחות על מוסד הנישואין, בכל השפות ובכל התרבויות (דימוי של שני שלדים בקבר כשהפה של האישה פתוח ומתחת יש כתובית: גם בקבר הם לא מפסיקים לריב).

למשל, זיגמונד פרויד ((1856-1939 – אבי הפסיכולוגיה המודרנית –  ראה בנישואים המונוגמיים, מוסד בעייתי המדכא את הטבע האנושי הפוליגמי ויוצר מתחים נפשיים; אך בכל זאת הבין, שהוא נחוץ לתפקוד החברה.

לשיטתו:

• האיד (Id) – החלק הלא מודע, המונע על ידי יצרים ותאווה מיידית – הוא לא מונוגמי.
• הסופר-אגו (Superego) – המצפון הפנימי, המייצג ערכים חברתיים ומוסריים – הוא מונוגמי.
• האגו (Ego) – החלק הרציונלי שמתווך בין האיד למציאות – בעצם נכנע למונוגמיה שנחוצה לתפקוד החברה (אבל בסתר ממשיך לפנטז על פוליגמיה).

אתם כבר יכולים לנחש, איזה אלמנט חסר בתאוריה של פרויד: כמובן, הרוח!

הרוח אינה הסופר-אגו והיא לא פועלת על פי ערכים חברתיים ומוסריים חיצוניים – כמו למשל הדתות – אלא היא מונחית באופן טבעי, על ידי הערכים הפנימיים אשר נגזרים מ”אור האמת” הנצחית.

כמו כן, אם הרוח הייתה שלטת, לאדם לא היו שום קונפליקטים פנימיים – עליהם פרויד ביסס את כל משנתו – אלא הוא היה חווה הרמוניה פנימית מושלמת!

אבל פרויד, כמובן, לא יכול היה לקחת את הרוח בחשבון, כי לא הייתה לו תודעה רוחנית והוא ביסס את כל התאוריה הפסיכואנליטית שלו – אודות עולמו הפנימי של האדם – על מיניות, אשר בהכרח קשורה רק לגוף הפיזי.

לכן, פרויד אומנם צדק בכך שהאינסטינקטים הגופניים שלנו אינם מונוגמיים וגם הרגשות שלנו אינם מונוגמיים, אבל הוא טעה טעות חמורה, בכך שנישואים מונוגמיים הם פשרה הכרחית.

(אגב, בדיוק באותו אופן אפשר להתייחס לתאוריית האבולוציה של צ’רלס דארווין (1809-1882) ולומר, שהיא נכונה ברמה החומרית-ארצית: האדם והקופים אכן התפתחו משורש משותף. אולם גם דארווין, לא לקח בחשבון את כניסת הרוח לגוף החיה – אשר הגיע לשיא התפתחותו הפיזית – מה שלמעשה היווה את הולדתו של האדם. למה? כי בדיוק כמו פרויד ורבים רבים אחרים, הוא הסתכל על העולם וניסה להסביר אותו, רק מהתודעה הארצית-חומרית).

אבל, בואו נחזור לנושא שלנו, שהוא המתקפה על המונוגמיה.

התאוריה של פרויד, לא קפאה על שמריה והיא התפתחה לכיוונים נוספים, אשר כבר לא תפסו את הנישואים כרע הכרחי, אלא פירקו אותם לחלוטין!

למשל, הפתרון של אושו – מורה “רוחני” הודי שחי בשנים  1931-1990– למוסד הנישואים המונוגמי, היה ביטולו!

אושו ראה בנישואים מוסד מיושן, המבוסס על בעלות, קנאה ושליטה, בו האישה והגבר הופכים לרכוש זה של זו, מה שהורס את החופש והאותנטיות שלהם.

זו כמובן טענה נכונה לגבי רוב הזוגות הנשואים, אבל לא הנישואים הם הבעיה, אלא מה שבני האדם עשו מהם, בהעדר מודעות רוחנית!

לכן, במקום מחויבות לכל החיים, אושו הציע יחסים פתוחים שמתפתחים באופן טבעי. כלומר, כאשר פג תוקפה של האהבה, אנשים אמורים להיות חופשיים לעזוב, ללא אשמה או כפייה חברתית.

הוא תמך בחופש מיני מוחלט וטען – כמו פרויד – שמונוגמיה היא בלתי טבעית ומדכאת, אלא שבניגוד לפרויד, הוא עודד יחסי מין עם פרטנרים מרובים כחלק מ”ההתפתחות הרוחנית”.

אולם, התפיסה הזאת של אושו הינה הרבה יותר מסוכנת לרוח האדם, מאשר זו של פרויד!

זאת, כי אושו לא רק שבר לחלוטין את מוסד הנישואין – בעוד שפרויד ראה בו רע הכרחי – אלא שהוא גם הגדיר את עצמו כ”מורה רוחני” המלמד “התפתחות רוחנית לאדם החדש” דרך פוליאמוריה, בעוד שלמעשה הוא היה רחוק מאד מהבנה של מה היא רוח!

לכן, בעוד פרויד עסק בצרכים המיניים של האדם באמצעות תודעה אינטלקטואלית, אושו עסק בהם באמצעות תודעת הרגשות!

כלומר, הוא עסק אך ורק בפיתוח של הרגשות ושל גוף הנשמה – שעשוי למעשה מחומר אתרי אבל הוא אינו על-חומרי ונצחי כמו הרוח – אבל כינה זאת בשם “התפתחות רוחנית”.

מי שהקשיב להרצאה “האג’נדה של לוציפר”, בוודאי יוכל להבין טוב יותר, מדוע זהו עוד מהלך של החושך, לקשור מחפשים אל הכיפה האזוטרית ולהעניק להם את האשליה שהם מצאו את הרוח, בעוד שלמעשה הם קשורים בעבותות לחומר!

אולם, הפער בין תאוריית הפוליאמוריה של אושו, לבין המציאות אותה חוו חסידיו בקומונה בפונה – היה גדול מאד!

מלבד הטענה, שהשימוש ברעיונות על “מיניות חופשית”, היה חלק ממנגנון השליטה בקומונה, הרי שבהיעדר גבולות ברורים במערכות יחסים, נוצר בלבול פנימי בקרב חסידיו, אשר פגע ביכולתם לפתח קשרים בריאים.

במיוחד נשמעו נגד אושו טענות, שהקריאה שלו לחופש מיני, פגעה במיוחד בנשים.

טענות אלו אינן מפתיעות כלל וכלל.

אולם כדי להסביר, מדוע דווקא נשים נוטות יותר להיפגע ממה שנקרא “יחסים פתוחים וחופשיים”, אנחנו צריכים קודם כל להבין מה קורה, כאשר המיניות מנותקת מרוחניות.

למעשה, כאשר המיניות נחווית ללא חיבור רוחני בין בני הזוג, אלא לשם סיפוק יצרים בלבד, מתרחש משהו הדומה למה שמתרחש בהיפנוזה, או תחת שימוש בסמים פסיכדליים.

למרות שהחוויה המינית אינה חוויה רוחנית ודרך סקס בוודאי שלא ניתן להגיע לאלוהים –  כפי שרוצים לטעון מורי שקר שונים המשתייכים לכיפה האזוטרית – בשיאה, היא החוויה המעודנת ביותר, שהגוף הפיזי יכול לחוות.

ברגע זה, הרוח נמצאת בחיבור פחות חזק עם הגוף, ולכן היא חשופה להשפעות זרות.

ברגעים אלו, השותפים לחוויה, חשופים למתקפה ולמניפולציה של נשמות או ישויות חשוכות, הנמצאות בדרך כלל קרוב לארץ.

לכן, מי שמתפתה לסקס ללא אהבה, יכול להבחין בהשפעות של השתלטות זמנית של החושך עליו, כאשר הוא חש: ריקנות, בלבול, דכדוך, כעס ואפילו התנהגות אשר זרה לחלוטין לטבע שלו.

הסכנה הזאת, הינה הרבה יותר גדולה עבור האישה, משום שגבר, שמטבעו יותר מחובר לארצי, יכול אומנם להתייחס לאקט מיני כאל פורקן פיזי בלבד, בעוד שעבור האישה – גם אם היא סופר מודרנית – החוויה המינית דורשת התמסרות ופתיחות, כלומר את התערבות הנשמה.  

אולם בואו נחזור עתה למתנגדי המונוגמיה – פרויד ואושו – ונסכם את מה שבפועל יצא מהתאוריות שלהם:

נישואים בשיטת פרויד, יובילו את בני הזוג לחיים בתוך כלא, שהוא רע הכרחי. מישהו מכם מתלהב מהאופציה הזאת? אני מניחה שלא רבים…

לעומת זאת, קשרים זוגיים בשיטת אושו, יובילו לתוהו ובוהו המנוהל על ידי יצרים ורגשות.

זאת אולי נשמעת אפשרות יותר מלהיבה ביחס לראשונה, אולם למעשה היא גרועה ממנה עשרות מונים, שכן היא לא רק מנדה את הרוח מהקשר הזוגי – כפי שעשה פרויד – אלא שהיא גם מעניקה הכשר לסדום ועמורה של ימינו ועוד טוענת, שזו הדרך ל”התפתחות רוחנית”!