(ירמיהו כ”ז:6)
אימפריות ככלי למימוש חוק הקארמה
(חוק סיבה ותוצאה)

אני רוצה לקחת אתכם במנהרת הזמן לסוף תקופת בית ראשון, לזמן מלכותו של המלך יֹאשִׁיָּהוּ אשר מלך בשנים 639 עד 609 לפני הספירה, כלומר 23 שנים לפני חורבן בית ראשון בשנת 586 לפני הספירה.

אם נצליח לתפוס את המסר של הנביאים באותו הזמן – צפניה, ירמיהו וחולדה – נבין מדוע אף אימפריה אינה יכולה לעמוד מעל הצדק של אלוהים וחוקי הבריאה המושלמים שלו!

תקופה זו, מאופיינת במלחמות בין האימפריות השונות באותה תקופה – מצרים ואשור ולאחר מכן בבל, על השליטה בארץ ישראל. (זאת בדומה למלחמה בין האימפריות היום – בעיקר ארצות הברית מול סין – כי לאורך אלפי שנים, ארץ ישראל, תמיד הייתה מוקד למאבקי שליטה בין אימפריות, בעיקר מסיבות אסטרטגיות). 

גם המצב הכלכלי באותה תקופה, היה בכי רע:

מיסים כבדים שולמו בקושי רב לאשור, הייתה ירידה בסחר הבינלאומי בגלל השליטה האשורית ובקרב העם שררו מצוקה כלכלית ועוני נרחב.

מזכיר לכם מה שקורה היום? אין חדש תחת השמש וההיסטוריה רק חוזרת על עצמה (אלא שעכשיו זה יהיה הרבה יותר עוצמתי, בגלל הדין של אחרית הימים).

לאחר כישלון מרד חזקיהו באשור (בשנת 701 לפנה”ס), העם גם נמצא במצב של טראומה לאומית: ערים רבות ביהודה נחרבו במרד והיה חשש מתמיד מפני נקמה אשורית נוספת.

כל אלו הובילו לפחד, ייאוש ולמשבר אמוני חריף: האמונה בכוחו של אלוהים התערערה ובמקום זאת הייתה חזרה לעבודת אלילים.

גם זה קורה בימינו. במקום שהמצב הקשה יוביל להתעוררות רוחנית, אנשים בורחים בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם לעבודת האלילים המודרנית – כדי לקבל נחמה מזויפת ואשליה של כוח – בשופינג, בנסיעות לחו”ל, בהופעות, בסמים וכו’.

זה קרה גם ביבשת האגדית אטלנטיס – גְּרִינְלַנְד של ימינו והאיים שבצפון האוקיינוס האטלנטי – לפני 10,000 או אפילו 15,000 שנה. במשך עשרות שנים קיבלו מנהיגי אטלנטיס אזהרות חמורות לחורבן מנשים שהיו נביאות-כוהנות – שנקראו האמה-לארה – אבל הם לא שעו להן. בשנים האחרונות, כשכבר רבים הבינו שהם ימותו בכל מקרה – הם העדיפו לטמון את ראשם בחול ולהתרכז אך ורק בתענוגות חומריים משוללי כל רסן.

אבל בואו נחזור שוב ליֹאשִׁיָּהוּ, שנחשב למלך הדבק באלוהים:

“וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה’ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהו” . (מלכים ב’ כ”ג:25).

לכן הוא מבין, שאם הוא רוצה להביא להצלת העם, הוא חייב לבצע רפורמה דתית אשר תבער את העבודה הזרה.

כמלך, ההולך בדרכי האור, הוא כמובן גם הלך לשאול בעצת הנביאים בני דורו: צפניה, חולדה וירמיהו.

הנביא צפניה – הזקן מבין שלושתם ואשר ניבא בתחילת מלכות יֹאשִׁיָּהוּ 640 -630 לפנה”ס – תמך ברפורמה הדתית אך התריע שללא תשובה אמיתית, אי אפשר יהיה להינצל מהחורבן הקרב:

“בַּקְּשׁוּ אֶת ה’ כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ. בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה'”. (צפניה ב’:3)

צפניה קורא לאקטיביות רוחנית: בקשו! חפשו! עשו משהו לפני שיהיה מאוחר מדי!

הוא פונה ל“ענווי הארץ”, לאלו שכבר נוהגים בענווה, שאינה העמדת פנים של צניעות, אלא הבנה עמוקה שכל היכולות שיש לאדם הן מתנה מאלוהים כדי לשרת מטרה גבוהה ולא כדי להאדיר את עצמו. 

הוא פונה לאלו “אשר משפטו פעלו” כלומר לשומרי הצדק והמשפט. 

כי רק לאלו אשר נוהגים בענווה במישור האישי ובצדק במישור החברתי, יש אולי סיכוי להצלת העם.

(ואנחנו נראה את הנקודה הזאת ביתר שאת כאשר נדון בפרק הבא, בתפקידם של הצדיקים, במניעה או בריכוך של הדין).

הנביאה חולדה פעלה בימי יאשיהו, בערך בשנת 622 לפנה”ס. 

המלך שולח אליה משלחת מכובדת, כדי לדרוש במשמעות ספר תורה, אשר מצא חלקיהו הכוהן הגדול, בזמן שיפוץ וטיהור בית המקדש בירושלים. 

הדעות חלוקות לגבי טיבו של ספר תורה זה, אולם ככל הנראה ספר זה כלל את פרשת “הברכה והקללה” המופיעה בספר דברים (בעיקר בפרקים כ”ז-כ”ח).

פרשה זו עוסקת בחוקי הבריאה, אשר השמירה שלהם תביא לשגשוג ולברכה לאומית ואילו הפרתם תביא לאסונות ולקללות. 

ולכן, המלך יאשיהו קורע את בגדיו, כיוון שהוא הבין שהקללות האלה הולכות להגיע אל העם, בשל הסטייה החמורה מדרך הישר במשך כ-400 שנה! (שנים בהן הנביאים לא פסקו מלהזהיר ולהתריע).

הפרשה מחולקת לשני חלקים עיקריים:

הברכות:

– ברכה בעיר ובשדה

– פריון ושגשוג בחקלאות

– הצלחה כלכלית

– ניצחון על אויבים

– מעמד של עם מוביל בין העמים

– שפע ובריאות

והקללות:

– מחלות ומגפות

– בצורת ורעב

– תבוסה במלחמות

– גלות וחורבן

– סבל ועוני

– שעבוד לאויבים

– פיזור בין העמים

הפרשה מסתיימת בתיאור של גלות וחורבן, שלפי הפרשנות המסורתית, התממשו בחורבן בית ראשון ושני.

האם הקללות המתוארות בפרשה זו, אינן מה שאנחנו חווים, במידה מסוימת, גם עכשיו בימים אלו? 

אולם, עלינו להבין שאלוהים אינו מקלל ואינו מברך. הוא אינו כועס ומעניש וגם לא שמח ומעניק שכר באופן אישי, אלא חוקי הבריאה – המבטאים את רצונו – פועלים באופן אוטומטי ולכן הם יביאו – במוקדם או במאוחר – לכל אדם ולכל עם את מה שהוא זרע:

נזרע טוב – נקצור טוב, נזרע רע – נקצור רע.

אז אם זה כך, למה אנחנו קוראים בתורה ובנביאים שאלוהים מעניש ונותן שכר באופן אישי?

אני נוהגת לענות של התשובה הזאת בסיפור מהחיים.

כשבני הצעיר, היה בן שנתיים, הוא נהג – כמו הרבה ילדים בגילו – להכניס את הידיים לשקעים החשמליים.

כמובן שאני הייתי גוערת בו בעדינות, אבל זה הספיק כדי שהוא יימנע מהמנהג הזה, שכן הוא פחד מהתגובה שלי.

לעומת זאת, כאשר הוא גדל הוא הפסיק לעשות זאת, אבל לא מפני שפחד מאמא שלו, אלא כי הוא הבין שהוא עשוי להתחשמל.

באופן דומה, עלינו להבין שאת המקרא ניתן לקרוא בתודעה של ילדים קטנים, ואז באמת עלינו לפחד מלעשות מעשים מסוימים כי אלוהים יעניש אותנו אם נתנהג לא יפה, או ייתן לנו פרס אם נתנהג יפה; או בתודעה בוגרת, אשר מבינה שאף איש עם זקן לבן לא מסתכל עלינו מלמעלה, אלא חוקי הבריאה המבטאים את רצונו של הבורא וחקוקים בבריאה מקדמת דנא ולנצח נצחים – הם אלה אשר – באופן אוטומטי וללא כל אפשרות לטעות – מביאים עלינו שכר ועונש.

אבל הבה נחזור לתשובה של חולדה למשלחת ששולח אליה המלך: 

חולדה – בסגנונה הנבואי הקצר והחד – נותנת למשלחת שתי תשובות ממוקדות וברורות: 

1. כל הקללות הכתובות בספר יתקיימו, בגלל עבודת אלילים שנמשכה דורות. 
2. בזכות הכנעתו ותשובתו של המלך יאשיהו לפני ה’, הוא לא יראה את הפורענות והחורבן שיבואו על ירושלים.

למרות שחולדה מנבאת שגזר הדין על ירושלים כבר נחתם, יאשיהו בכל זאת מתחיל ברפורמה דתית נרחבת: הוא מבער את העבודה הזרה מיהודה ומישראל, הורס את הבמות והמזבחות, מטהר את בית המקדש ואף מרכז את הפולחן בירושלים.

אולי הוא קיווה שאם יצליח להחזיר את העם בתשובה שלמה, הגזירה תוכל להתבטל. אבל מאמציו היו לשווא.

השורשים של עבודת האלילים היו כה עמוקים והרפורמה ש”הונחתה” מלמעלה למטה, לא הצליחה להכות שורשים בעם. בנוסף, ליאשיהו הייתה חסרה אותה  הכריזמה של מנהיג, אשר ביכולתה לחולל מהפכה בליבו של העם (רפורמה, שביליטיס מלכת שבא הצליחה לחולל בהצלחה רבה בממלכת שבא – בזמן מלכותו של שלמה בערך בשנת 930 לפנה”ס – בדיוק בגלל שלה, הייתה את היכולת להגיע אל ליבם של בני עמה). 

בואו נראה את התשובה למלך יאשיהו, של הנביא האחרון החשוב באותה תקופה: הנביא ירמיהו.

ירמיהו, החל לנבא סביב 627 לפנה”ס והמשיך לפעול עד אחרי חורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה”ס). הוא היה עד לחורבן ירושלים והמשיך לנבא גם במצרים לאחר מכן.

גם הוא, כמובן, תמך ברפורמה של יאשיהו, אך הזהיר שהיא אינה מספיקה שכן נדרש שינוי פנימי עמוק.

אולם הדבר המהפכני ביותר בנבואתו, הוא התיאור של מלך בבל נְבוּכַדְנֶאצַּר האכזרי כעבדו של אלוהים: “נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי”. (כ”ה:9, כ”ז:6, מ”ג:10).

התואר “עבדי” – שמשמעותו “עבד שלי” או “המשרת שלי” – מבטא יחס מיוחד של קירבה לאלוהים ולכן הוא תואר של אלה אשר יכולים להיחשב כמשרתי האל וכשליחיו.

התואר הזה מופיע בתנ”ך במספר מקומות ומתייחס אך ורק לנביאים ובעלי מדרגה רוחנית גבוהה כמו אברהם, יעקב, משה, יהושוע בן נון, דוד המלך, ישעיהו, ירמיהו ועוד. 

והנה, מלך זר שפועל באכזריות נגד עם ישראל, מחריב בית המקדש, מקבל את תואר הכבוד הזה!

מה קורה כאן?

למעשה, “עבדי” משמעו – כלי להוצאה לפועל של תוכניתו של אלוהים.

בניגוד לנביאים אשר היו מודעים לכך שהם רק כלי נאמן לשירות רצונו של אלוהים, נְבוּכַדְנֶאצַּר אינו מודע לכך שהוא רק שליח המממש את חוק סיבה ותוצאה!  

עם ישראל חטא ובאופן אירוני, דווקא אויב ישראל הוא זה שנבחר להיות עבד ה’ שיביא עליו את עונשו; ולא זו בלבד, אלא שה’ קבע שהאימפריה הבבלית תשלוט במשך 70 שנה, וכל התנגדות לה היא התנגדות לרצון ה’ שתוביל לתוצאות הרות אסון!

עכשיו היזכרו בבקשה במה שהסברנו בדוגמא על בני הצעיר שהיה דוחף את אצבעותיו לשקע ובהסבר שנתנו על ההבדל בין תודעה של ילד בגן לבין תודעה של אדם בוגר.

כאמור, בתפיסה הבוגרת, אלוהים אינו מעניש ונותן שכר באופן אישי, אלא גלגלי השיניים של מערכת החוקים המושלמת שלו, מביאים לכל אחד בדיוק את מה שזרע!

אין שום מקריות בבריאה המושלמת של אלוהים, אלא זוהי רק צרות אופקים של האינטלקט שלנו, אשר מונעת מאיתנו לראות, כיצד טווינו במו ידינו את חוטי גורלנו: כפרטים, כעמים וכאנושות בכללותה.

לכן, מי שטוען שאת משחק השחמט העולמי מנהלים שליטי אימפריות, גם חייב לומר שלחושך יש יותר כוח מאשר לאור ושיש כוח שהוא מעבר לכוחו של הבורא! זאת כמובן טענה שאינה מתקבלת על הדעת, כי האמת היא שמי ששולט בכל המלכים, הוא מלך מלכי המלכים! או ליתר דיוק: מערכת חוקי הבריאה המושלמת של מלך מלכי המלכים!

שליטי המטריקס, אולי חושבים שהם אלה אשר מושכים בחוטים של ההיסטוריה, אולם הם למעשה רק “עבדים” של חוק סיבה ותוצאה, כי על פי חוקי הבריאה, אפילו תוכניות החושך משרתות לבסוף את תוכניות האור! 

עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי – שסיפרה לי אחת מתלמידותיי – כדי שתראו כיצד העיקרון הזה פועל לא רק באירועי העולם הגדולים, אלא גם בחיים האישיים של כל אחד ואחת מאיתנו.

היא סיפרה לי שבמהלך הגירושים שלה, בעלה לשעבר הצליח לנשל אותה מכל הכספים המשותפים שלהם. לאישה הזאת, הייתה אמונה מאוד גדולה באלוהים והיא ידעה כי “ה’ מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם” (שמואל א’ פרק ב’:7) והיא גם ידעה שמי שבוחר לנהוג שלא ביושר – חוקי הבריאה כבר יטפלו בו, במוקדם או במאוחר.

לכן, בניגוד למה שהיו עושות רוב הנשים במצב הזה, היא החליטה לוותר על כל הכספים שהגיעו לה ובמקום לבזבז את האנרגיה שלה בקרבות בבתי משפט, היא הקימה עסק משגשג, אשר תוך שנים ספורות הפך אותה לאישה עשירה, יותר מבעלה לשעבר. 

יום אחד, היא מקבלת ממס הכנסה מכתב, שבו מודיעים לה שמגיע לה החזר בסך 8000 יורו והיא כמובן שמחה לקבל את הכסף הזה (כי לא כל יום מס הכנסה מחזיר כספים…). 

אבל הדבר המעניין שקרה בדיוק באותו שבוע, הוא שהגרוש שלה התקשר אליה (מה שגם כן לא קרה כל יום…) ובדמעות תנין, ביקש ממנה עזרה, כשהוא מספר לה שנגנבו ממנו 8000 יורו, במהלך נסיעת עסקים!

הנה לפניכם דוגמא, לפעולה של חוק סיבה ותוצאה, כאשר רק אישה זו, הייתה מודעת לנפלאותיו.

הגרוש שלה היה בטוח שהוא קורבן (הוא גם תמיד אמר שהוא לא מאמין בחוק הקארמה… נו, זה ממש לא משנה אם אדם מאמין בחוקים או לא, כי הם פועלים מעצמם…).

ואילו הגנב שגנב את הכסף מהגרוש והפקידים במס הכנסה שהחזירו לאישה בדיוק את אותו הסכום, בכלל לא מודעים לכך שהם פשוט מוציאים לפועל, של מה שכבר נטווה בחוטי הגורל ורק חיכה למישהו שיממש אותו.  

(לגבי הגנב, יכול מאוד להיות שבהחלטתו הוא יצר לעצמו קארמה בעייתית, אבל זה לא סותר את העובדה שבמעשה שלו הוא היה המוציא לפועל של חוק סיבה ותוצאה).

אם נחזור רק לימינו אלה, הרי שלמרבה הפלא, מי שמבין את ההיגיון הזה – כלומר שחוקי הבריאה עושים שימוש באימפריות על מנת להחיל עונש על עם שחטא – הוא דווקא החמאס!

בקוראן מוזכרת השליטה שנתן אלוהים לעם ישראל על ארץ הקודש.

בהיותו העם הנבחר, הוא שלט בה פעמיים ובנה בה שני בתי מקדש, אך בגלל חטאיו, חרבו שניהם.

בפעם הראשונה על ידי הבבלים ובפעם השנייה על ידי הרומאים.

על פי הקוראן, אלוהים השתמש בבבלים וברומאים כדי לגרש מארץ הקודש את עם ישראל שחטא לאלוהיו.

הפסוקים מסתיימים במילים: “ואם תחזרו – נחזור גם אנחנו” (הקוראן, סורה 17 – אל-אסראא’, פסוק 8).

המילים האלה מהוות סיסמת מפתח בחמאס המפרש אותן כך: אם אתם היהודים תחזרו לחטוא, נחזור גם אנחנו להעניש אתכם.

כלומר, אנחנו נהיה אלה שבסיבוב הנוכחי, נשמש ככלי להביא עליכם את הדין.

לכן, לא יועילו לנו כלי נשק מתוחכמים מבית היוצר של “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה” (דברים ח’:17), כדי לנצח במלחמה.

גם לא יואילו מחאות והאשמות.

רק התנהגות מוסרית מעניקה את הזכות לשבת בארץ כנען. הארץ של אלו, הנכנעים מרצון לחוקיו הנצחיים של אלוהים.

מי שלא יכפוף את עצמו אליהם, הארץ תקיא אותו מקרבה וזה ממש לא משנה, מי יהיה העם אשר יקבל את התפקיד הביצועי, להיות המוציא לפועל של חוק סיבה ותוצאה.