“אין לי כוח”; “אני מיואש מהמצב”; “נעלבתי ממנו”; “חייבת זמן לעצמי”; “אני שונאת אותה”; “נוח לי ככה”; “אני מפחד ממה שיבוא”.
מי זה ה”אני” הזה, שאנחנו מתייחסים אליו כל הזמן? ה”אני” שאוהב או שונא מישהו אחר? שרוצה או לא רוצה כל מיני דברים? שיש לו או אין לו כוח?
עד היום, במדעי המוח וגם בהרבה מהגישות הפסיכולוגיות, התייחסו אל חוויית ה”אני”, או לתחושת המודעות (ההכרה), כדבר הנובע מהגוף ומהמוח.
אולם, בזמן האחרון, המדע החל לפקפק בקשר הבלעדי בין המוח לתודעה, כפי שניתן לראות, למשל, בכתבה שנכתבה ע”י יהונתן גבריאלוב ופורסמה באתר סרוגים (קישור):
“חוויות סף-מוות, זיכרונות מחיים קודמים ותופעות קוונטיות מסתוריות גורמות למדענים לבחון מחדש את הקשר בין מוח לתודעה – ואולי גם לוותר על ההנחה שהמוח הוא המקור היחיד להכרה”.
המדע אכן צריך להתקדם מעבר לתפיסת הפיזיקה הקלאסית, וכשהוא יעשה זאת (בתור התחלה בפיזיקה הקוואנטית), הוא יגלה תחומים חדשים לגמרי, שעד היום היו נעלמים מעיניו. בכך, הוא גם יוכל לתת הסבר לתופעות וחוויות שאנשים רבים – בעלי התפתחות רוחנית גבוהה – כבר חוו.
אז, גם המדע במיינסטרים, יוכל להגיע אל מה שמדענים מחוננים כבר הגיעו אליו, במאה הקודמת:
ניקולה טסלה (בתמונה) – הנחשב בעיני רבים כאחד מגדולי הממציאים בכל הזמנים וגדול מהנדסי החשמל – אמר על המוח שלו עצמו: “המוח שלי הוא רק מַקְלֵט. ביקום יש גרעין ממנו אנו משיגים ידע, כוח והשראה. לא חדרתי לסודות הגרעין הזה, אבל אני יודע שהוא קיים”.
חוקר המוח, זוכה פרס נובל, סר ג’ון אקלס כתב בספרו “העצמי והמוח שלו”: “המוח, שהוא מכונה המורכבת מנוירונים, לא מסוגל באופן עקרוני, להבין את כל אותם הדברים שמהווים את המהות והישות האנושית שלנו. לשם כך יש צורך ברוח פעילה ועצמאית, שמשתמשת במוח כמכשיר.”
בקורסLET MY SPIRIT GO! אנחנו מתחילים לחוות את ההבדל בין התודעות החומריות – האינטלקט והרגשות – לבין התודעה האמיתית שלנו, שהיא התודעה הרוחנית.
אז, כאשר נתחיל להתנסות בחיבור לרוח בחיים עצמם, אנחנו גם נגלה, מי הוא בעצם ה”אני” האמיתי שלנו – ומה הן המסכות, אשר רק מתחזות אליו!
