אדם הסובל ממצוקה רגשית, הולך לפסיכולוג ומספר לו על ילדותו הקשה.
הפסיכולוג מקשיב בקשב רב ולבסוף – ברוב המוחלט של המקרים – מסביר לו, כיצד כל הבעיות שיש לו בחיים, קשורות בקשר הדוק לזה שההורים שלו:
התעללו בו/ לא היו רגישים אליו/ לא ראו אותו/ כעסו עליו/ היפלו אותו… (אתם מוזמנים להשלים לבד את החסר).
כמובן, שההסבר הזה מתדלק לכדי כעס נורא, את תפיסת הקורבן של המטופל.
אז, הוא בקלות יגיע למסקנה, שאם הוא לא יצליח לשנות את מציאות חייו לטובה, זאת לא אשמתו, אלא זו אשמתם של ההורים שלו! (שבכלל, הביאו אותו לעולם, מבלי ששאלו אותו!)
אולם, אם התודעה הרוחנית של אותו אדם תתחיל להתפתח – כלומר, הוא יתחיל לתפוס את המציאות מעבר לחמשת החושים – הוא יוכל, אט אט, להתחיל לראות את חוטי הגורל, אשר הובילו אותו אל הוריו, מתוקף חוק המשיכה בין המינים הדומים, או מתוקף חוק סיבה ותוצאה (חוק הקארמה).
כלומר, ההורים שלנו לא הביאו אותנו לעולם בעל כורחנו, אלא הנשמה שלנו נמשכה אליהם, בין אם בגלל תכונות דומות, או בגלל חוב מחיים קודמים.
במילים אחרות, על פי חוקי הבריאה, לא יכול להיות שום חוסר צדק בתנאי החיים, אליהם הנשמה מתגלגלת!
אף אחד מאיתנו לא נולד במקרה וכל גלגול חיים הוא הזדמנות פז, שניתנה לנו כדי לתקן ולהתפתח, שכן זו היא תכלית קיומנו עלי אדמות.
לכן, אדם בעל תודעה רוחנית, לעולם לא יראה את עצמו כקורבן של נסיבות ולא יאשים את ההורים שלו – וגם לא אף אחד אחר – במצבו, אלא ייקח אחריות וישאף לפרום את חוטי הגורל, שהוא בעצמו טווה על ידי בחירותיו השגויות.
על פי העיקרון הזה, ניתן גם להבין את הטעות שעושים רבים – המכנים את עצמם “מתעוררים” – כאשר הם מרגישים שהם קורבן של מדיניות הממשלות, אשר משרתות אינטרסים של תאגידים גלובליים.
גם להם יש: “אני מאשים!” שאותו הם צועקים בקול רם בהפגנות ובכל הרשתות החברתיות.
אולם שוב, הבעיה היא שהם מסתכלים על המציאות רק מבעד למשקפי שתי התודעות החומריות, המוגבלות לזמן ולמרחב: תודעת האינטלקט ותודעת הרגשות.
לכן, הם גם רותחים מכעס, כי מבחינתם, הם לא אשמים והסבל שלהם יוכל להיפסק, רק כשהרשעים הארורים האלה, יכלו מן העולם.
כמובן, שעם גישה כזאת, אף אחד לא ממש יכול לשמוח על זה שהאמת יצאה לאור ורבים כבר מודים, שהאמת הזאת רק מכניסה אותם לייאוש, לחרדות ולדיכאון (על מושג “האמת” אני לא ארחיב בפוסט הזה, אבל אני הולכת להסביר אותו בפירוט בתחילת ההרצאה: “האמת על מונוגמיה מאושרת“).
אולם, גם כאן האדם יכול לעשות קפיצה תודעתית ולהתחיל להסתכל על כל מה שקורה היום בעולם בכלל – ובישראל בפרט – מבעד למשקפיים של התודעה הרוחנית.
אז, התמונה שתתגלה לו על מציאות חייו, תהיה שונה לחלוטין:
לפני מיליוני שנים, התעורר ברוח האנושית דחף לרדת אל עולם החומר, כדי להפוך מנבט רוח לצמח פורח.
במילים אחרות: לעבור ממצב של חוסר מודעות רוחנית, למודעות רוחנית.
וכך, ירדה הרוח מגן עדן – שבכלל לא נמצא במקום פיזי כלשהוא, אלא הוא שם המתאר את הספירה הרוחנית – והתלבשה בגופים שונים, עד שלבסוף היא נכנסה לגוף הפיזי.
אבל בעודה בעולם החומר, היא נפלה לפיתוי של השטן – כפי שהוסבר בהרצאה “האג’נדה של לוציפר” – ונשכחה ממנה ההנחיה שהיא קיבלה, בטרם צאתה למסע:
“זכרי, שפלנטה ארץ אינה המולדת שלך וביום מן הימים, את תהיי חייבת לחזור הביתה!”
חלפו מאז מאות אלפי שנים של היסטוריה, במהלכן האנושות רק הלכה והידרדרה.
מתוך גאוותה ועקשנותה, היא פיתחה רצון עצמי הנוגד את חוקי הבריאה, ובגדה במי שברא אותה.
כל הנביאים והשליחים הגדולים אשר נשלחו מן האור לעזרתה, לא יכלו לעזור אלא למתי מעט, שניצוץ הרוח בהם לא כבה לחלוטין.
אולם עתה – באחרית הימים, שלפני קץ הימים – מגיע הרגע, שבו הרוח פשוט חייבת לשוב הביתה!
זאת, כי על פי החוקים האלוהיים, כל דבר חייב לחזור אל נקודת ההתחלה שלו, לאחר מסלול של התפתחות.
אנחנו ברגע ההכרעה הסופי הזה ויש לנו רק שתי ברירות:
לחזור הביתה כרוח מודעת, אשר השלימה את מסלול התפתחותה, או לחזור כנבט חסר מודעות, שהוא הגורל הנורא ביותר עבור רוח אדם והוא משול למחיקה מספר החיים.( בו כל מה שלמדנו וחווינו בגלגולים רבים – גם אם היה בו משהו טוב – נמחק כלא היה!)
לכן, ככל שהתודעה הרוחנית מתפתחת ומתחזקת – ולכן היא גם יכולה לתפוס את ההקשרים הרחבים של הקיום האנושי – הולך ומתבהר לאדם כישלון האנושות, שהוא עצמו חלק ממנו!
יתחוור לו – דבר שהוסבר בהרצאה “נביאים מול אימפריות” – ש”הרעים”, הם רק כלי שרת על לוח השחמט הגדול של חוקי הבריאה, ושתפקידם הוא רק להוציא לפועל את הקארמה שאנחנו יצרנו לעצמנו.
יתגלה לו גם, שכוחות הטבע, יאמרו את דברם וכל מי שחושב שאפשר להתערב בחוקי הבריאה של אלוהים עם הנדסת אקלים, ייאלץ לכפוף את ראשו ולנוס כל עוד רוחו בו, כאשר כל מה ששגוי ייהרס בדין מן הטבע!
אז,
במקום גאווה – תתפתח ענווה.
במקום האשמה – לקיחת אחריות.
במקום כעס – הודיה אין קץ על הזכות לתקן.
במקום דיכאון וחרדה – התרחבות התודעה הרוחנית ושמחת ההגשמה.
במקום צליבה וביזוי השליחים – הכרת תודה על החסד העצום שהם הגיעו אלינו; על אזהרותיהם ועל הנחיותיהם.
במקום תובענות קולנית – תפילה שקטה.
השאלה: “איפה אלוהים?” תתחלף אז ל: “איפה אנחנו?”
לכל התהליך הזה, המתאר את הקפיצה התודעתית החשובה ביותר של העת החדשה, ניתן בעלמא בית ספר לאנושות השם: התאוררות.