כשטוב לאדם הוא יאמר:
״יש אלוהים! ישתבח שמו לעד!״
כשרע לו, הוא עשוי להתלונן -בקרבו או בראש חוצות- על חוסר צדק.
כשרע לאויבו של האדם, הוא יאמר בסיפוק:
״מגיע לו! קארמה איז א…׳
אולם כשרע לו, הוא ישכח מהר מאד מחוק הקארמה ויחפש להאשים אחרים במצבו.
אולם אלוהים וחוק הקארמה – שהוא אחד מחוקי הבריאה הנצחיים – קיימים ופועלים תמיד בצדק מוחלט, על המילימטר!
לכן, אין אף פעם על מה להתלונן, את מי להאשים ועל מי לרחם, אלא פשוט להתחיל לפתח את יכולת הראייה, של ההקשרים הרחבים של גורלנו.
כל אדם – במהלך גלגולים רבים – טווה את גורלו בעצמו – ולכן הוא גם זה שצריך לפרום אותו.
״הפרימה״ הזאת משמעה: תיקון. כאשר האדם לומד את השיעור שלו ומתקן את דרכיו, הוא למעשה מנקה את הקארמה שלו ובכך מאפשר לעצמו לעלות על נתיב חדש, של התפתחות דרך אושר ולא בדרך של ייסורים.
לכן, אדם שמבין כיצד פועלים חוקי הבריאה, יאהב תמיד את אלוהים ויודה על הטובה וגם על הרעה, כי הכל הם שיעורים ושיקופים.
גם הדין של אחרית הימים – שכה רבות דובר עליו בנבואות השונות – מתרחש באופן טבעי בהתאם לחוקים.
שום אלוהים עם זקן ארוך, לא מעניש או מחלק פרסים באופן אישי, אלא לחץ האור מוגבר וכך, חוק הקארמה נכנס לפעילות מואצת.
כל אדם, כל עם וכל האנושות קוצרים עתה את מה שהם זרעו.
לכן, האימפריות והממשלות, הם רק מוציאים לפועל של חוק הקארמה,
בדיוק כפי שנבוכדנצר הרשע, היה רק המוציא לפועל של הקארמה שחיכתה לעם ישראל, בגלל שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה (אני מרחיבה על כל זה בהרצאה: ״נביאים מול אימפריות.״)
גם גנב שיוצא בבוקר לגנוב, לא יודע ממי הוא יגנוב, אבל חוטי הגורל יובילו לכך שהגנב ומי שמחכה לו קארמה על גניבה – יפגשו.
לכן, אפשר להמשיך להתלונן כשרע ולעבור מהדיפרסיה למאניה, כשפתאום יש משהו טוב וחוזר חלילה.
אפשר גם להמשיך לנתח, מול המקלדת, את המהלכים של כל הפוליטיקאים ולחשוב לרגע, שבכך משהו ישתנה. (למרות שבאמת באמת, כולם יודעים שזה לא ישנה כלום וכל הפוסטים האלה הם לצורך פורקן רגשי שגם הוא מתרחש רק לרגע ואחריו שום מתגברים רגשות הכעס, התסכול והייאוש).
ואפשר גם אחרת:
להתחיל לקחת אחריות על התיקון האישי, בתקווה שזה גם יוביל לתיקון לאומי ולתיקון עולם.
זה הדבר היחיד שאנחנו נקראים לעשות בתקופה הזאת ושיכול לתת לנו תקוות- אמת.
כל השאר, רק יוביל לחורבן בית שלישי.
אמרו את זה קודם לפניי.
כל נביאי ישראל.