אפשר בהחלט לדמות את מצבה של האנושות, לאדם החולה במחלה סופנית, אבל תרופות ומשככי כאבים, מונעים ממנו לראות את סופו הקרב והבלתי נמנע.
החושך – שזה לא "הרעים", אלא מה שאנחנו יצרנו, מתוך השאיפה שלנו רק לארצי ולחומרי – עוטף אותנו מכל עבר בקדמה טכנולוגית ומרדים אותנו מפני מותנו הנצחי.
לכן, גם אם טילים עפים מעל ראשנו, כל עוד ניתן להמשיך ו"ליהנות" ממה שהמטריקס מציע, אז "החיים" ממשיכים…
ברשתות החברתיות, יש עדיין אלפי לייקים, לתוכניות העוסקות בחיטוב הישבן והבטן ולדילים המציעים חופשות מפנקות בחו"ל.
מי שקצת יותר ער, עוסק בניתוחים פוליטיים של המלחמה. אולם למרות הדעות השונות, כולם מכוונים אצבע מאשימה למישהו – האיראניים, ביבי, הסדר העולמי החדש – אבל מסרבים לקחת, אפילו גרגר אחד של אחריות.
כן! זה מה שהחושך עושה! מרדים את הרוב המוחץ של יושבי הארץ הזאת, בכל מיני סיסמאות ותאוריות, מתוך מטרה אחת בלבד:
למנוע את התעוררותה של הרוח והצלתה בהזדמנות האחרונה שיש לה. בדין של אחרית הימים.
שליחים בודדים, שאכן רואים את התמונה מהזווית הגבוהה של האור ויודעים לאן מועדות פני האנושות, מנסים בכל כוחם לעורר ולאורר את מי שרק ניתן, אבל לרוב הם זוכים רק לגידופים.
"הפסיקו עם ההפחדות!" "מי אמר שיש אמת אחת?" משתלח ההמון בשליחים וממשיך בתרדמת הרוח שלו.
מה זה שונה מגורלם של כל נביאי ישראל וגורלם של כל הנביאים בהיסטוריה האנושית? זה לא שונה! הטרגדיה של כולם הייתה אחת: רק כאשר נבואותיהם התגשמו, האנושות הבינה שהם צדקו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
כך, בארצם של ישעיהו, יחזקאל וירמיהו – התרדמה הכבדה נמשכת.
"הכול יהיה בסדר בעזרת השם!"; "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם!"; "עם ישראל חי!" ומצד שני: "זה בסך הכול מופע פירוטכניקה!"; "עובדים עלינו!"; "אמרנו לכם בקורונה!" וכו'.
כל אחד יושב מול הטלוויזיה, או מול המקלדת ברשתות החברתיות והופך – מתוך ניסיון לסדר לעצמו את המציאות ההזויה הזאת – למומחה צבאי שמבין בכל סוגי הטילים.
המשותף לכולם – למרות האזעקות והריצה לממ"ד – היא שאננות: "כבר היינו בסרט הזה וזה כבר לא מזיז לנו כל כך. עוד מעט זה יעבור."
אבל זה לא יעבור, אלא רק ילך ויחמיר!
האם אינכם זוכרים מה קרה בשואה? המצב הלך והחמיר אבל רוב יהודי אירופה, לא חשב שזה יכול להסתיים בהשמדה.
לכן, עורו ושאלו את עצמכם סוף סוף, למה זאת הקארמה שלנו כעם?
השאלה, אינה אם עוד סבל מצפה לנו, אלא האם הסבל הזה יוביל לאסון בסדר גודל של פצצת אטום, או לסבל שלאחריו יגיע ריפוי.
כבר אי אפשר למנוע את הסבל, כי הוא הדבר היחיד שעוד יכול לעזור לאלה שניצוץ הרוח שבהם לא כבה, להציל את הקיום שלהם.
כן! מדובר לא רק בהצלת החיים הארציים שלנו, אלא בהצלת הקיום שלנו!
הנה כל התורה על רגל אחת: כל החיים שלנו כאן בפלנטה ארץ ,הם רק בית ספר להתפתחות הרוח ואם בזבזנו את כל גלגולי החיים שניתנו לנו בשקיעה בחומר, במקום בפיתוח התודעה הרוחנית, באחרית הימים מצבנו יהיה בכי רע עד מאד!
זאת כי הרוח – שאפשרה בחולשתה ובעצלותה לאגו להכחיש אותה – תתגלה בעולם האתרי, כחלשה מדי מכדי לשאת את עצמה שם בחיוניות ואז היא תהיה מוכרחה לסבול מוות שני, מוות רוחני.
ומוות זה, הינו הרבה יותר טרגי ממוות בגוף הארצי!
לכן, השאלה הגורלית עבור כל אדם ואדם בדין הינה:
האם הרוח תצליח להתעורר, לגבור על האגו ולצעוד מעלה אל עבר האור, או שמא היא תיכנע לאגו ותיגרר באופן בלתי נמנע, אל ההתפוררות של החושך.
מי שהתחיל את העבודה הפנימית הזאת והוא אפילו מתקדם בה, יודע עד כמה הקרב הזה בתוכנו בין הרוח לאגו, הוא קשה וכמה קל להפסיד בו.
אני לא רק מתפללת על אחרים שלא יכשלו, אלא גם על עצמי.
הצעד הראשון ללקיחת אחריות רוחנית, מתחיל בהרצאה: "נביאים מול אימפריות" – שמאירה מחדש את דברי הנביאים, באופן שכל מאזין רציני, לא יוכל לטעות לגבי הקשר בין ימים עברו, לימינו אנו.
לצפייה, קריאה או האזנה להרצאה: